|
|
מעשים טובים
כל הכתבות הקשורות למעשים טובים באתר אשדוד נט
אשדוד בקהילה
הגיבורים של השנה
פעילות עירונית
אשדוד בקהילה
אשדוד בקהילה
אהבנו ברשת
אשדוד היפה
חדשות אשדוד
רכילות
אשדוד היפה
אשדוד היפה
אשדוד היפה
אשדוד היפה
הבלוגים
גט מהשטח
אשדוד היפה
אשדוד היפה
פעילות עירונית
אשדוד בקהילה
אשדוד בקהילה
אשדוד היפה
אשדוד היפה
אשדוד היפה
נוער
אשדוד היפה
קהילה
נשים
חינוך באשדוד
נוער
אשדוד היפה
אשדוד היפה
אשדוד היפה
אשדוד בקהילה
קהילה
קהילה
קהילה
חדשות אשדוד
חינוך באשדוד
קהילה
חינוך באשדוד
קהילה
בקטנה
קהילה
קהילה
קהילה
חינוך באשדוד
חדשות אשדוד
חדשות אשדוד
רכילות
קהילה
קהילה
חינוך באשדוד
קהילה
קהילה
קהילה
קהילה
קהילה
קהילה
ידיעות אשדוד
קהילה
קהילה
על סדר היום
קהילה
קהילה
רכילות
חינוך באשדוד
מגזין אשדוד
לכל אהובינו וחביבנו, ימלא ה' משאלות לבנו לטובה ולברכה ונזכה לאור חדש על ציון תאיר
הנה, מובא בפרשה: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" ואמרו חז"ל: אותו מלך היה, אלא, שבקשו המצרים לשעבד את בני ישראל בפרך. בתחילה, פרעה לא הסכים עד שהורידוהו מכיסאו 3 חדשים וחזר והסכים לשעבד את עם ישראל וקשה, עם ישראל, עם מבורך, עם חכם, עם שהביא את מצרים להשגים גדולים בפרנסה ומצרים נעשתה הארץ החזקה והעשירה ביותר וחכמת היהודים הייתה חכמה רבה, אם כן מה השנאה הזו? אלא, אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: צריך להיות מול עיננו, שאדם אשר מקבל טובה מחברו, נכנס בליבו כמו רע ומרגיש דחף בנפשו להחזיר רעה תחת טובה וכמה שהטובה יותר גדולה, כך הרעה אשר יחזיר מקבל הטובה, יותר גדולה.
וידוע על הגאון מוילנא, אשר היה בשולחנו מגרה עם אבנים קטנות, כששאלו אותו מדוע מחזיק מגרה עם אבנים? תירץ ואמר להם: כל אדם, אשר בא לפניי לבקש עזרה, או טובה, נותן אני לו אבן קטנה ואומר לו כשאסיים לעשות לך את הטובה תשליך עלי רק אבן קטנה ולא סלע גדול.
ומעשים בכל יום המזיקים הגדולים ביותר הקמים על האדם אלו כפויי הטובה והאנשים אשר צר להם וכואב להם, להשיב טובה תחת טובה ומשיבים רעה תחת טובה וזה אשר קרה למצרים, בארץ מצרים, לאחר כל הטוב, אשר יוסף הצדיק גמל לארץ מצרים והעשירה, עושר עצום, עמדו המצרים באותו ניסיון, אשר רבים וטובים נפלו בו והיה קשה בעינם להחזיר טובה תחת טובה והשיבו לבני ישראל רעה גדולה; שעבוד, שפלות, צער, יגון ואנחה.
ואפשר לבאר על פי יסוד זה ולומר "שנה ופירש קשה מכולם"
'שנה' פרושו, אדם שלמד תורה, אדם שהיה קרוב למקום של חסד ושל מעשים טובים וינק משם תורה, חסד ורומם את נפשו.
'פרש', התרחק, קשה לאותו אדם להשיב טובה להקב"ה, על תורתו הקדושה ועל הטוב אשר קיבל במחיצת בתי המדרש; קשה מכולם נהיה אותו אדם, עוכר ישראל, מזיק לתורה וללומדיה משום שקשה לו להחזיר טובה תחת טובה. וצריך ללמוד מוסר ויסוד גדול מול עינינו להמשך חיינו: כשרואים אדם בדברים הקטנים ביותר, כפוי טובה וכופר בטובתו של חברו, צריכים להיזהר להישמר ממנו, משום שבסוף יכפור בטובתו של מקום, ואין אחרית ואין סוף לרוע נפשו.
המודד והמבחן למדוד חברים ולמדוד קרובים, אם יש בהם הכרת הטוב או לא, מי שאין בו הכרת הטוב ירחק ממנו בכל כוחו וכבר הקב"ה הרחיק שתי אומות מעם ישראל "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה" אין גרותם מתקבלת בעם ישראל "על אשר לא קידמו אתכם בלחם"
עם ישראל עזר לאומות אלו והם כפרו בעזרה ולא עמדו בשעת צרה, אך החמירו את הצער של עם ישראל, לכן, שורש נפשם פגום ובעלי מום הם. ולכן, לא יבואו בקהל ה', אך על האדם לדעת בעלי כפיות טובה ואנשים אשר כופרים בטובת חבריהם, כפרעה וכבעלי המומים אחריתם עדי אובד; בסוף מפסידים את עולמם עוה"ז ועוה"ב.
וידוע, משל אשר משלו חז"ל, על פרעה למלך גדול, אשר היה לו עבד, ביקש מעבדו לך וקנה לי דג; הלך העבד וקנה דג מקולקל ובישלו למלך, ישב המלך לאכול את הדג והנה דג מקולקל לפניו, כעס המלך, כעס גדול וציווה את עבדיו להעניש את העבד: או יאכל את הדג, או ילקה 100 מלקות, או ישלם 100 זהובים חשב העבד, הקל ביותר והריווחי בשבילי, זה לאכול את הדג; החל העבד לאכול את הדג כשאכל יותר מ80 אחוז מהדג, החל להקיא ולא עמד בכך, ביקש מהמלך אין אני יכול לאכול רוצה אני מלקות במקום אכילת הדג; החלו להלקותו כשהמלקות אחזו ב85, לא יכל לעמוד בעוד 15 מלקות, ביקש מהמלך לשלם את ה100 זהובים. אם כך יצא, גם אכל את הדג גם לקה וגם שילם וכך קרה לפרעה, בסוף לקה לקחו כל רכושו וגם שיחרר את בני ישראל מארץ מצרים.
כשאדם רואה כפויי טובה ועושה עוולה כפרעה וכדומים לו יתייצב ויחכה, שאף יאכלו הדג, אף ילקו ואף ישלמו!
לכן, תמיד נשתדל להיות מהזוכרים וזכורים לטובה ונשתדל להטיב לכל ונקבל על עצמנו להיזהר מן הכפויי טובה.
נשתדל בכל כוחנו, להשיג השגות רוחניות ונדע שכל השגה, אשר משיגים, משיגים אותה או על ידי אומץ, או על ידי אסון ומוטב שנשיג את השגתנו על ידי אומץ ועמל ולא חס ושלום על ידי אסונות, בשעות שאין ברירה, לאדם ומחויב חוב מצפוני או חוב קיומי, לקיים ולעשות דברים ונדע תמיד, שפחד הוא דבר טוב כדברי חז"ל: אשרי אדם מפחד תמיד, אך הפחד הלא נכון, מקצץ וחותך את חוט האמונה.
נחזק את אמונתינו בבוראינו ונשתדל בכל כוחנו, להתחזק בימים אלו, ימי השובבים, אשר הם תיקון לפגם מידת היסוד ונדע להפחית בדיבורים אסורים ובלשון הרע, דברית המאור וברית הלשון אחד; כשאדם מדבר הרבה דברים רעים, מכניס את עצמו בעל כורחו, לחטא במידת היסוד "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו"
נשתדל בכל כוחנו, לחזק בעיקר בימים אלו, את תפילת תיקון הנפש לאומרה בכל יום בעז"ה בזכות תפילה קדושה זו, יתקן הקב"ה את נפשנו לעובדו בלבב שלם, ושלא תצא תקלה תחת ידנו ונזכה לגאולה ולישועה בקרוב.
מגזין אשדוד
לכל אהובינו וחביבנו, ימלא ה' משאלות לבנו לטובה ולברכה ונזכה לאור חדש על ציון תאיר
הנה, מובא בפרשה: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" ואמרו חז"ל: אותו מלך היה, אלא, שבקשו המצרים לשעבד את בני ישראל בפרך. בתחילה, פרעה לא הסכים עד שהורידוהו מכיסאו 3 חדשים וחזר והסכים לשעבד את עם ישראל וקשה, עם ישראל, עם מבורך, עם חכם, עם שהביא את מצרים להשגים גדולים בפרנסה ומצרים נעשתה הארץ החזקה והעשירה ביותר וחכמת היהודים הייתה חכמה רבה, אם כן מה השנאה הזו? אלא, אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: צריך להיות מול עיננו, שאדם אשר מקבל טובה מחברו, נכנס בליבו כמו רע ומרגיש דחף בנפשו להחזיר רעה תחת טובה וכמה שהטובה יותר גדולה, כך הרעה אשר יחזיר מקבל הטובה, יותר גדולה.
וידוע על הגאון מוילנא, אשר היה בשולחנו מגרה עם אבנים קטנות, כששאלו אותו מדוע מחזיק מגרה עם אבנים? תירץ ואמר להם: כל אדם, אשר בא לפניי לבקש עזרה, או טובה, נותן אני לו אבן קטנה ואומר לו כשאסיים לעשות לך את הטובה תשליך עלי רק אבן קטנה ולא סלע גדול.
ומעשים בכל יום המזיקים הגדולים ביותר הקמים על האדם אלו כפויי הטובה והאנשים אשר צר להם וכואב להם, להשיב טובה תחת טובה ומשיבים רעה תחת טובה וזה אשר קרה למצרים, בארץ מצרים, לאחר כל הטוב, אשר יוסף הצדיק גמל לארץ מצרים והעשירה, עושר עצום, עמדו המצרים באותו ניסיון, אשר רבים וטובים נפלו בו והיה קשה בעינם להחזיר טובה תחת טובה והשיבו לבני ישראל רעה גדולה; שעבוד, שפלות, צער, יגון ואנחה.
ואפשר לבאר על פי יסוד זה ולומר "שנה ופירש קשה מכולם"
'שנה' פרושו, אדם שלמד תורה, אדם שהיה קרוב למקום של חסד ושל מעשים טובים וינק משם תורה, חסד ורומם את נפשו.
'פרש', התרחק, קשה לאותו אדם להשיב טובה להקב"ה, על תורתו הקדושה ועל הטוב אשר קיבל במחיצת בתי המדרש; קשה מכולם נהיה אותו אדם, עוכר ישראל, מזיק לתורה וללומדיה משום שקשה לו להחזיר טובה תחת טובה. וצריך ללמוד מוסר ויסוד גדול מול עינינו להמשך חיינו: כשרואים אדם בדברים הקטנים ביותר, כפוי טובה וכופר בטובתו של חברו, צריכים להיזהר להישמר ממנו, משום שבסוף יכפור בטובתו של מקום, ואין אחרית ואין סוף לרוע נפשו.
המודד והמבחן למדוד חברים ולמדוד קרובים, אם יש בהם הכרת הטוב או לא, מי שאין בו הכרת הטוב ירחק ממנו בכל כוחו וכבר הקב"ה הרחיק שתי אומות מעם ישראל "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה" אין גרותם מתקבלת בעם ישראל "על אשר לא קידמו אתכם בלחם"
עם ישראל עזר לאומות אלו והם כפרו בעזרה ולא עמדו בשעת צרה, אך החמירו את הצער של עם ישראל, לכן, שורש נפשם פגום ובעלי מום הם. ולכן, לא יבואו בקהל ה', אך על האדם לדעת בעלי כפיות טובה ואנשים אשר כופרים בטובת חבריהם, כפרעה וכבעלי המומים אחריתם עדי אובד; בסוף מפסידים את עולמם עוה"ז ועוה"ב.
וידוע, משל אשר משלו חז"ל, על פרעה למלך גדול, אשר היה לו עבד, ביקש מעבדו לך וקנה לי דג; הלך העבד וקנה דג מקולקל ובישלו למלך, ישב המלך לאכול את הדג והנה דג מקולקל לפניו, כעס המלך, כעס גדול וציווה את עבדיו להעניש את העבד: או יאכל את הדג, או ילקה 100 מלקות, או ישלם 100 זהובים חשב העבד, הקל ביותר והריווחי בשבילי, זה לאכול את הדג; החל העבד לאכול את הדג כשאכל יותר מ80 אחוז מהדג, החל להקיא ולא עמד בכך, ביקש מהמלך אין אני יכול לאכול רוצה אני מלקות במקום אכילת הדג; החלו להלקותו כשהמלקות אחזו ב85, לא יכל לעמוד בעוד 15 מלקות, ביקש מהמלך לשלם את ה100 זהובים. אם כך יצא, גם אכל את הדג גם לקה וגם שילם וכך קרה לפרעה, בסוף לקה לקחו כל רכושו וגם שיחרר את בני ישראל מארץ מצרים.
כשאדם רואה כפויי טובה ועושה עוולה כפרעה וכדומים לו יתייצב ויחכה, שאף יאכלו הדג, אף ילקו ואף ישלמו!
לכן, תמיד נשתדל להיות מהזוכרים וזכורים לטובה ונשתדל להטיב לכל ונקבל על עצמנו להיזהר מן הכפויי טובה.
נשתדל בכל כוחנו, להשיג השגות רוחניות ונדע שכל השגה, אשר משיגים, משיגים אותה או על ידי אומץ, או על ידי אסון ומוטב שנשיג את השגתנו על ידי אומץ ועמל ולא חס ושלום על ידי אסונות, בשעות שאין ברירה, לאדם ומחויב חוב מצפוני או חוב קיומי, לקיים ולעשות דברים ונדע תמיד, שפחד הוא דבר טוב כדברי חז"ל: אשרי אדם מפחד תמיד, אך הפחד הלא נכון, מקצץ וחותך את חוט האמונה.
נחזק את אמונתינו בבוראינו ונשתדל בכל כוחנו, להתחזק בימים אלו, ימי השובבים, אשר הם תיקון לפגם מידת היסוד ונדע להפחית בדיבורים אסורים ובלשון הרע, דברית המאור וברית הלשון אחד; כשאדם מדבר הרבה דברים רעים, מכניס את עצמו בעל כורחו, לחטא במידת היסוד "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו"
נשתדל בכל כוחנו, לחזק בעיקר בימים אלו, את תפילת תיקון הנפש לאומרה בכל יום בעז"ה בזכות תפילה קדושה זו, יתקן הקב"ה את נפשנו לעובדו בלבב שלם, ושלא תצא תקלה תחת ידנו ונזכה לגאולה ולישועה בקרוב.
מגזין אשדוד
ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד ויאמר מי איפוא הצד ציד ויבא לי ואוכל מכל ואברכהו"
ומובא במדרש תנחומא, יצחק אבינו חרד שתי חרדות: חרדה אחת, בשעה שהיה על גבי המזבח עומד לשחיטה וחרדה שנייה, כשנכנס עשו ליקח את הברכות, אחרי שיעקב לקח אותם כבר ואיני יודע איזה חרדה הייתה יותר גדולה, על גבי המזבח, או בשעה שנכנס עשו? אך ממה שנאמר פה אצל עשו חרדה גדולה עד מאוד אתה יודע שחרדה זו הייתה גדולה מן חרדת יצחק על גבי המזבח והנה, צריך להבין כל אשר ישמע על עקדת יצחק, יזדעזע זעזוע גדול יצחק אבינו, בן יחיד של שרה, שנולד בגיל מבוגר, אחרי ניסים ונפלאות מרובים, גדל בקדושה וטהרה בבית אביו ואמו, אמו שומרת עליו מכל משמר, מגיע לגיל 37 ויודע את ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאביו אברהם, זמן מועט לפני כן, כי ביצחק יקרא לך זרע, ורואה איך עוד כמה רגעים שוחטים ומקריבים אותו קורבן ורואה את כל אשר לאביו ברוחניות
ובגשמיות, עומד הכל לילך לישמעאל אחיו, אשר ישמעאל לא הולך בדרך ה', כדברי חז"ל משחק, עובד עבודה זרה, חי חיי ליצנות וצחוק וקלות ראש, וודאי שזו חרדה גדולה ביותר, חרדה פרטית וכן חרדה לכלל, אך חז"ל אומרים לנו חרדת יצחק יותר גדולה מזאת הייתה, חרדת הרגע שעשו נכנס לפני יצחק. ונקשה, מה כל כך היה קשה לו ברגע זה? אלא כל עוד מאמינים באדם וסומכים בו, ובוודאי אם נותנים בידו דברים רוחניים וכן, דברים גשמיים ובטוחים שהולך בדרך טובה, הנפש בנויה בהבנה מסויימת כלפי האדם שחושבים טוב עליו, אך ברגע שמבינים שכל השנים האדם חי בטעות ולידו חי אדם שקרן, גנב, וגזלן, נואף וחסר לב,
השבר של הנפש הוא שבר קשה ביותר והחרדה היא חרדה גדולה, אשר קשה לשאת אותה ולכן, יצחק אבינו, כל חייו האמין שעשו צדיק וחסיד, היה שואל אותו שאלות, איך מעשרים את התבן, את המלח, ליד יצחק היה נוהג כצדיק יסוד עולם, אך כשהיה יוצא, היה רוצח, גונב, משקר, מלשטן את הבריות, מספר לכולם אני עושה כיבוד אב ואם אני משמש את אבי בכח זה היה מוסיף חטא על פשע לכן, חרדת יצחק אבינו, הייתה חרדה כל כך קשה, יותר מחרדת העקדה, הכאב של הבגידה באמון, של לקיחת התמימות והיושר והאמת, שנתנו ביד האדם וההשתמשות שלו לצרכיו האישיים ולרוע מעללים, היא קשה ביותר, אך אדם אשר חושב להשיג את השגותיו במרמה, בצביעות, בשאלות איך מעשרים את התבן והמלח, יכול תקופה מסויימת להצליח, כביכול, בדרכו, אך לבסוף מאבד ומפסיד את כל עולמו, כפי שעשו איבד את כל עולמו, איבד את הבכורה, איבד את הברכות ולדורי דורות עשו הוא סמל של רוע, סמל של תאווה סמל של שקר וחוסר יושר .
האדם לא יודע מה יעמוד עימו, אדם לא יודע מה יתפתח עם בני משפחתו, מעשה טוב אחד יכול להצילו, מדברים חמורים וקשים.
שמענו מעשה של מו"ר זקני, רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל, אשר באחד הימים נסע לעיר אחרת מעירנו אשדוד ובדרך נסעה לפניהם משאית, אשר הייתה מעבירה משקאות ממקום למקום, ביקש רבי מאיר מהנהג לעצור את המשאית ולבקש ממנה שתיה לשתות. בעל המשאית, אשר לא הכיר ולא ידע במה מדובר כעס, כעס גדול ואמר: כל אדם שירצה שתיה בכביש, יעצור אותי לבקש שתיה?! המשיך את דרכו רבי מאיר, ביקש מהנהג להמשיך ולעצור אותו שוב ולבקש ממנו, פעם נוספת, שתיה לשתות, אך שוב האדם זעם וכעס, מדוע עוצרים אותו ומבקשים ממנו כך שתיה, כשראה רבי מאיר שאדם זה קשה בדעתו, הניחו אותו והמשיכו, בנסיעה אחרי נסיעה, של יותר מכחצי שעה מצאו וראו משאית התהפכה ואנשים רבים סביבה ובצער ויגון מדברים, שבעל המשאית נהרג בתאונה. עמד רבי מאיר בדמעות ואמר לנהג, ראיתי את מלאך המוות מרקד על המשאית, אם היה עושה חסד עימנו ונותן לנו לשתות, היה מקרר במים האלו את האש, של מלאך המוות.
בעז"ה, במעשים טובים, נשפיע שפע מרובה על כל בני קהילתנו הקדושה במעשים טובים בחסד וברחמים.
אנו מבקשים מעומקה דליבא, מכל אהובינו וחביבינו, אף שבת קודש זו שבת תולדות לקבל על עצמנו את השבת הקדושה, חצי שעה לפני זמנה.
ידעו שיש מלחמה של הסיטרא אחרא עם הקדושה, בקבלת שבת אנו מכניעים את הסיטרא אחרא ובעז"ה אור חדש על ציון תאיר ובחוש רואים "והיה כי ירים משה ידיו וגבר ישראל" "נצח ישראל לא יכזב" "לא נירא ולא ניחת ה' עמנו בכל אשר נלך".
אהבה מרובה לכל בית ישראל ישועה פרנסה ושמחה והצלחה.
ידיעות אשדוד
דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א
רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
אברהם אבינו אומר למלאכים שבאו לביתו: "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם".
והרבה ביאורים נאמרו ב"יוקח נא מעט מים". ואפשר לבאר דבר, אשר חשבנו לפני שנים, ובזכות דבר קדוש זה, יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללוי-ה.
הנה, מובא בבראשית רבה, שבשעה שברא הקב"ה את העולם, הפריד הקב"ה בין המים העליונים לבין המים התחתונים; המים העליונים זה השמים וכו', והמים התחתונים, אלו הימים והנהרות וכו'. אך בשעת ההפרדה, המים העליונים התחילו להצטער ולבכות לפני ה', מדוע אנו רחוקים מה' ולכן, שמם נקרא מים הבוכים, ומה עשה הקב"ה ליישב את דעתם, נתן להם לעתיד לבא, כשיבנה בית המקדש יקחו מים למזבח, וכששמעו המים דבר זה, נחו ונרגעו מכל צערם ויגונם.
והנה קשה המים הצטערו על קירבה לה' ובכו, איך מתרצים ממצווה אחת שרק אחרי אלפי שנים נבנה בית המקדש ומצוות ניסוך המים הייתה כמה מאות שנים, ועל זה מתרצים המים?
אלא, זה יסוד גדול שצריך כל אדם לשים מול עיניו, כל מצווה ואפילו הקטנה ביותר, יש לה מעלה וכח גדול, אשר עולמות רבים לא עומדים ליד ערכה של מצווה אחת ואפילו אם נראה לאדם קטנה ביותר.
המים נרגעו מצער על מצוות ניסוך המים.
וזה אשר אומר אברהם אבינו למלאכים, אשר חשב אותם לערבים ריקים, אשר רחוקים מהקב"ה, "יוקח נא מעט מים", אתם מאמינים בעבודה ובעמל והייתם רחוקים מהקב"ה, מה תאמרו איך בגיל כזה אחרי ריחוק מוחלט מה', נלך לדרך טובה? מה נוכל להועיל ולהשיג? עונה אברהם: תלמדו מהמים, ממצווה אחת של ניסוך המים נחו ושמחו שמחה גדולה. וכעת, תרחצו רגליכם מעוונות ומעשים רעים, ותלכו בדרך ה', בדרך של מעשים טובים.
צריך האדם לדעת, שיש לכל מצווה כח גדול מאוד ואין ראשית ואין אחרית לשכר והמעלה של כל מצווה.
ומול עיני, בכל עת, גירסא דינקותא, בבית הכנסת אשר מו"ר זקננו הקדוש רבנו משה אהרון פינטו זצוק"ל היה מתפלל, היה מקפיד לכבד כבוד גדול אדם פשוט והיה מושיב אותו במזרח בכיסא לידו, ובאחת השבתות, בסעודת שבת, עמדו ושאלו את הצדיק מדוע כך מכבד את האדם הזה, לא תלמיד חכם ולא שום עניין מיוחד, יהודי ככל היהודים? ענה ואמר להם: אדם זה אמו אלמנה חולה, אשר לא יכולה בכוחות עצמה, לעשות מאומה והוא עזב את עבודתו ואת כל חייו הקדיש למצווה אחת, כבוד האמא ומסירות נפש על אימו. אמר מו"ר זקננו, אני מכבד אותו כבוד גדול על מצווה גדולה זאת, אשר מקפיד בה בכל כוחו.
לכל מצווה יש כח גדול ביותר ואין האדם יודע באיזה עת ובאיזה זמן תעמוד איתו המצווה אשר מקפיד בה.
ברוך ה', ה' זיכה אותנו להשתדל להגדיל תורה ובשעה אשר כותבים הדברי תורה האלו, אנו בדרך לצרפת למסור שיעור תורה, לזכות את הרבים ובודאי, זכות הרבים גדולה וחזקה מאוד ולמצווה זאת יש שכר גדול בשמים, אף שבריאותינו לא על הצד הטוב, משתדלים לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו, ולתקן באנו ולא לקלקל.
מתפללים אנו, מעומקא דליבא, שבזכות מצווה זאת יתן ה' כח והצלחה לכל המשתדלים בקהילת קודש שובה ישראל, ויצילם מן הרעים החוטאים והמחטיאים ויפתחו שערי שמים, וזכות אבות תגן עליהם ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
ידיעות אשדוד
דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א
רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
אברהם אבינו אומר למלאכים שבאו לביתו: "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם".
והרבה ביאורים נאמרו ב"יוקח נא מעט מים". ואפשר לבאר דבר, אשר חשבנו לפני שנים, ובזכות דבר קדוש זה, יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללוי-ה.
הנה, מובא בבראשית רבה, שבשעה שברא הקב"ה את העולם, הפריד הקב"ה בין המים העליונים לבין המים התחתונים; המים העליונים זה השמים וכו', והמים התחתונים, אלו הימים והנהרות וכו'. אך בשעת ההפרדה, המים העליונים התחילו להצטער ולבכות לפני ה', מדוע אנו רחוקים מה' ולכן, שמם נקרא מים הבוכים, ומה עשה הקב"ה ליישב את דעתם, נתן להם לעתיד לבא, כשיבנה בית המקדש יקחו מים למזבח, וכששמעו המים דבר זה, נחו ונרגעו מכל צערם ויגונם.
והנה קשה המים הצטערו על קירבה לה' ובכו, איך מתרצים ממצווה אחת שרק אחרי אלפי שנים נבנה בית המקדש ומצוות ניסוך המים הייתה כמה מאות שנים, ועל זה מתרצים המים?
אלא, זה יסוד גדול שצריך כל אדם לשים מול עיניו, כל מצווה ואפילו הקטנה ביותר, יש לה מעלה וכח גדול, אשר עולמות רבים לא עומדים ליד ערכה של מצווה אחת ואפילו אם נראה לאדם קטנה ביותר.
המים נרגעו מצער על מצוות ניסוך המים.
וזה אשר אומר אברהם אבינו למלאכים, אשר חשב אותם לערבים ריקים, אשר רחוקים מהקב"ה, "יוקח נא מעט מים", אתם מאמינים בעבודה ובעמל והייתם רחוקים מהקב"ה, מה תאמרו איך בגיל כזה אחרי ריחוק מוחלט מה', נלך לדרך טובה? מה נוכל להועיל ולהשיג? עונה אברהם: תלמדו מהמים, ממצווה אחת של ניסוך המים נחו ושמחו שמחה גדולה. וכעת, תרחצו רגליכם מעוונות ומעשים רעים, ותלכו בדרך ה', בדרך של מעשים טובים.
צריך האדם לדעת, שיש לכל מצווה כח גדול מאוד ואין ראשית ואין אחרית לשכר והמעלה של כל מצווה.
ומול עיני, בכל עת, גירסא דינקותא, בבית הכנסת אשר מו"ר זקננו הקדוש רבנו משה אהרון פינטו זצוק"ל היה מתפלל, היה מקפיד לכבד כבוד גדול אדם פשוט והיה מושיב אותו במזרח בכיסא לידו, ובאחת השבתות, בסעודת שבת, עמדו ושאלו את הצדיק מדוע כך מכבד את האדם הזה, לא תלמיד חכם ולא שום עניין מיוחד, יהודי ככל היהודים? ענה ואמר להם: אדם זה אמו אלמנה חולה, אשר לא יכולה בכוחות עצמה, לעשות מאומה והוא עזב את עבודתו ואת כל חייו הקדיש למצווה אחת, כבוד האמא ומסירות נפש על אימו. אמר מו"ר זקננו, אני מכבד אותו כבוד גדול על מצווה גדולה זאת, אשר מקפיד בה בכל כוחו.
לכל מצווה יש כח גדול ביותר ואין האדם יודע באיזה עת ובאיזה זמן תעמוד איתו המצווה אשר מקפיד בה.
ברוך ה', ה' זיכה אותנו להשתדל להגדיל תורה ובשעה אשר כותבים הדברי תורה האלו, אנו בדרך לצרפת למסור שיעור תורה, לזכות את הרבים ובודאי, זכות הרבים גדולה וחזקה מאוד ולמצווה זאת יש שכר גדול בשמים, אף שבריאותינו לא על הצד הטוב, משתדלים לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו, ולתקן באנו ולא לקלקל.
מתפללים אנו, מעומקא דליבא, שבזכות מצווה זאת יתן ה' כח והצלחה לכל המשתדלים בקהילת קודש שובה ישראל, ויצילם מן הרעים החוטאים והמחטיאים ויפתחו שערי שמים, וזכות אבות תגן עליהם ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
ידיעות אשדוד
דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א
רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
אברהם אבינו אומר למלאכים שבאו לביתו: "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם".
והרבה ביאורים נאמרו ב"יוקח נא מעט מים". ואפשר לבאר דבר, אשר חשבנו לפני שנים, ובזכות דבר קדוש זה, יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללוי-ה.
הנה, מובא בבראשית רבה, שבשעה שברא הקב"ה את העולם, הפריד הקב"ה בין המים העליונים לבין המים התחתונים; המים העליונים זה השמים וכו', והמים התחתונים, אלו הימים והנהרות וכו'. אך בשעת ההפרדה, המים העליונים התחילו להצטער ולבכות לפני ה', מדוע אנו רחוקים מה' ולכן, שמם נקרא מים הבוכים, ומה עשה הקב"ה ליישב את דעתם, נתן להם לעתיד לבא, כשיבנה בית המקדש יקחו מים למזבח, וכששמעו המים דבר זה, נחו ונרגעו מכל צערם ויגונם.
והנה קשה המים הצטערו על קירבה לה' ובכו, איך מתרצים ממצווה אחת שרק אחרי אלפי שנים נבנה בית המקדש ומצוות ניסוך המים הייתה כמה מאות שנים, ועל זה מתרצים המים?
אלא, זה יסוד גדול שצריך כל אדם לשים מול עיניו, כל מצווה ואפילו הקטנה ביותר, יש לה מעלה וכח גדול, אשר עולמות רבים לא עומדים ליד ערכה של מצווה אחת ואפילו אם נראה לאדם קטנה ביותר.
המים נרגעו מצער על מצוות ניסוך המים.
וזה אשר אומר אברהם אבינו למלאכים, אשר חשב אותם לערבים ריקים, אשר רחוקים מהקב"ה, "יוקח נא מעט מים", אתם מאמינים בעבודה ובעמל והייתם רחוקים מהקב"ה, מה תאמרו איך בגיל כזה אחרי ריחוק מוחלט מה', נלך לדרך טובה? מה נוכל להועיל ולהשיג? עונה אברהם: תלמדו מהמים, ממצווה אחת של ניסוך המים נחו ושמחו שמחה גדולה. וכעת, תרחצו רגליכם מעוונות ומעשים רעים, ותלכו בדרך ה', בדרך של מעשים טובים.
צריך האדם לדעת, שיש לכל מצווה כח גדול מאוד ואין ראשית ואין אחרית לשכר והמעלה של כל מצווה.
ומול עיני, בכל עת, גירסא דינקותא, בבית הכנסת אשר מו"ר זקננו הקדוש רבנו משה אהרון פינטו זצוק"ל היה מתפלל, היה מקפיד לכבד כבוד גדול אדם פשוט והיה מושיב אותו במזרח בכיסא לידו, ובאחת השבתות, בסעודת שבת, עמדו ושאלו את הצדיק מדוע כך מכבד את האדם הזה, לא תלמיד חכם ולא שום עניין מיוחד, יהודי ככל היהודים? ענה ואמר להם: אדם זה אמו אלמנה חולה, אשר לא יכולה בכוחות עצמה, לעשות מאומה והוא עזב את עבודתו ואת כל חייו הקדיש למצווה אחת, כבוד האמא ומסירות נפש על אימו. אמר מו"ר זקננו, אני מכבד אותו כבוד גדול על מצווה גדולה זאת, אשר מקפיד בה בכל כוחו.
לכל מצווה יש כח גדול ביותר ואין האדם יודע באיזה עת ובאיזה זמן תעמוד איתו המצווה אשר מקפיד בה.
ברוך ה', ה' זיכה אותנו להשתדל להגדיל תורה ובשעה אשר כותבים הדברי תורה האלו, אנו בדרך לצרפת למסור שיעור תורה, לזכות את הרבים ובודאי, זכות הרבים גדולה וחזקה מאוד ולמצווה זאת יש שכר גדול בשמים, אף שבריאותינו לא על הצד הטוב, משתדלים לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו, ולתקן באנו ולא לקלקל.
מתפללים אנו, מעומקא דליבא, שבזכות מצווה זאת יתן ה' כח והצלחה לכל המשתדלים בקהילת קודש שובה ישראל, ויצילם מן הרעים החוטאים והמחטיאים ויפתחו שערי שמים, וזכות אבות תגן עליהם ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
ידיעות אשדוד
דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א
רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
אברהם אבינו אומר למלאכים שבאו לביתו: "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם".
והרבה ביאורים נאמרו ב"יוקח נא מעט מים". ואפשר לבאר דבר, אשר חשבנו לפני שנים, ובזכות דבר קדוש זה, יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללוי-ה.
הנה, מובא בבראשית רבה, שבשעה שברא הקב"ה את העולם, הפריד הקב"ה בין המים העליונים לבין המים התחתונים; המים העליונים זה השמים וכו', והמים התחתונים, אלו הימים והנהרות וכו'. אך בשעת ההפרדה, המים העליונים התחילו להצטער ולבכות לפני ה', מדוע אנו רחוקים מה' ולכן, שמם נקרא מים הבוכים, ומה עשה הקב"ה ליישב את דעתם, נתן להם לעתיד לבא, כשיבנה בית המקדש יקחו מים למזבח, וכששמעו המים דבר זה, נחו ונרגעו מכל צערם ויגונם.
והנה קשה המים הצטערו על קירבה לה' ובכו, איך מתרצים ממצווה אחת שרק אחרי אלפי שנים נבנה בית המקדש ומצוות ניסוך המים הייתה כמה מאות שנים, ועל זה מתרצים המים?
אלא, זה יסוד גדול שצריך כל אדם לשים מול עיניו, כל מצווה ואפילו הקטנה ביותר, יש לה מעלה וכח גדול, אשר עולמות רבים לא עומדים ליד ערכה של מצווה אחת ואפילו אם נראה לאדם קטנה ביותר.
המים נרגעו מצער על מצוות ניסוך המים.
וזה אשר אומר אברהם אבינו למלאכים, אשר חשב אותם לערבים ריקים, אשר רחוקים מהקב"ה, "יוקח נא מעט מים", אתם מאמינים בעבודה ובעמל והייתם רחוקים מהקב"ה, מה תאמרו איך בגיל כזה אחרי ריחוק מוחלט מה', נלך לדרך טובה? מה נוכל להועיל ולהשיג? עונה אברהם: תלמדו מהמים, ממצווה אחת של ניסוך המים נחו ושמחו שמחה גדולה. וכעת, תרחצו רגליכם מעוונות ומעשים רעים, ותלכו בדרך ה', בדרך של מעשים טובים.
צריך האדם לדעת, שיש לכל מצווה כח גדול מאוד ואין ראשית ואין אחרית לשכר והמעלה של כל מצווה.
ומול עיני, בכל עת, גירסא דינקותא, בבית הכנסת אשר מו"ר זקננו הקדוש רבנו משה אהרון פינטו זצוק"ל היה מתפלל, היה מקפיד לכבד כבוד גדול אדם פשוט והיה מושיב אותו במזרח בכיסא לידו, ובאחת השבתות, בסעודת שבת, עמדו ושאלו את הצדיק מדוע כך מכבד את האדם הזה, לא תלמיד חכם ולא שום עניין מיוחד, יהודי ככל היהודים? ענה ואמר להם: אדם זה אמו אלמנה חולה, אשר לא יכולה בכוחות עצמה, לעשות מאומה והוא עזב את עבודתו ואת כל חייו הקדיש למצווה אחת, כבוד האמא ומסירות נפש על אימו. אמר מו"ר זקננו, אני מכבד אותו כבוד גדול על מצווה גדולה זאת, אשר מקפיד בה בכל כוחו.
לכל מצווה יש כח גדול ביותר ואין האדם יודע באיזה עת ובאיזה זמן תעמוד איתו המצווה אשר מקפיד בה.
ברוך ה', ה' זיכה אותנו להשתדל להגדיל תורה ובשעה אשר כותבים הדברי תורה האלו, אנו בדרך לצרפת למסור שיעור תורה, לזכות את הרבים ובודאי, זכות הרבים גדולה וחזקה מאוד ולמצווה זאת יש שכר גדול בשמים, אף שבריאותינו לא על הצד הטוב, משתדלים לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו, ולתקן באנו ולא לקלקל.
מתפללים אנו, מעומקא דליבא, שבזכות מצווה זאת יתן ה' כח והצלחה לכל המשתדלים בקהילת קודש שובה ישראל, ויצילם מן הרעים החוטאים והמחטיאים ויפתחו שערי שמים, וזכות אבות תגן עליהם ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
ידיעות אשדוד
דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א
רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
אברהם אבינו אומר למלאכים שבאו לביתו: "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם".
והרבה ביאורים נאמרו ב"יוקח נא מעט מים". ואפשר לבאר דבר, אשר חשבנו לפני שנים, ובזכות דבר קדוש זה, יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללוי-ה.
הנה, מובא בבראשית רבה, שבשעה שברא הקב"ה את העולם, הפריד הקב"ה בין המים העליונים לבין המים התחתונים; המים העליונים זה השמים וכו', והמים התחתונים, אלו הימים והנהרות וכו'. אך בשעת ההפרדה, המים העליונים התחילו להצטער ולבכות לפני ה', מדוע אנו רחוקים מה' ולכן, שמם נקרא מים הבוכים, ומה עשה הקב"ה ליישב את דעתם, נתן להם לעתיד לבא, כשיבנה בית המקדש יקחו מים למזבח, וכששמעו המים דבר זה, נחו ונרגעו מכל צערם ויגונם.
והנה קשה המים הצטערו על קירבה לה' ובכו, איך מתרצים ממצווה אחת שרק אחרי אלפי שנים נבנה בית המקדש ומצוות ניסוך המים הייתה כמה מאות שנים, ועל זה מתרצים המים?
אלא, זה יסוד גדול שצריך כל אדם לשים מול עיניו, כל מצווה ואפילו הקטנה ביותר, יש לה מעלה וכח גדול, אשר עולמות רבים לא עומדים ליד ערכה של מצווה אחת ואפילו אם נראה לאדם קטנה ביותר.
המים נרגעו מצער על מצוות ניסוך המים.
וזה אשר אומר אברהם אבינו למלאכים, אשר חשב אותם לערבים ריקים, אשר רחוקים מהקב"ה, "יוקח נא מעט מים", אתם מאמינים בעבודה ובעמל והייתם רחוקים מהקב"ה, מה תאמרו איך בגיל כזה אחרי ריחוק מוחלט מה', נלך לדרך טובה? מה נוכל להועיל ולהשיג? עונה אברהם: תלמדו מהמים, ממצווה אחת של ניסוך המים נחו ושמחו שמחה גדולה. וכעת, תרחצו רגליכם מעוונות ומעשים רעים, ותלכו בדרך ה', בדרך של מעשים טובים.
צריך האדם לדעת, שיש לכל מצווה כח גדול מאוד ואין ראשית ואין אחרית לשכר והמעלה של כל מצווה.
ומול עיני, בכל עת, גירסא דינקותא, בבית הכנסת אשר מו"ר זקננו הקדוש רבנו משה אהרון פינטו זצוק"ל היה מתפלל, היה מקפיד לכבד כבוד גדול אדם פשוט והיה מושיב אותו במזרח בכיסא לידו, ובאחת השבתות, בסעודת שבת, עמדו ושאלו את הצדיק מדוע כך מכבד את האדם הזה, לא תלמיד חכם ולא שום עניין מיוחד, יהודי ככל היהודים? ענה ואמר להם: אדם זה אמו אלמנה חולה, אשר לא יכולה בכוחות עצמה, לעשות מאומה והוא עזב את עבודתו ואת כל חייו הקדיש למצווה אחת, כבוד האמא ומסירות נפש על אימו. אמר מו"ר זקננו, אני מכבד אותו כבוד גדול על מצווה גדולה זאת, אשר מקפיד בה בכל כוחו.
לכל מצווה יש כח גדול ביותר ואין האדם יודע באיזה עת ובאיזה זמן תעמוד איתו המצווה אשר מקפיד בה.
ברוך ה', ה' זיכה אותנו להשתדל להגדיל תורה ובשעה אשר כותבים הדברי תורה האלו, אנו בדרך לצרפת למסור שיעור תורה, לזכות את הרבים ובודאי, זכות הרבים גדולה וחזקה מאוד ולמצווה זאת יש שכר גדול בשמים, אף שבריאותינו לא על הצד הטוב, משתדלים לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו, ולתקן באנו ולא לקלקל.
מתפללים אנו, מעומקא דליבא, שבזכות מצווה זאת יתן ה' כח והצלחה לכל המשתדלים בקהילת קודש שובה ישראל, ויצילם מן הרעים החוטאים והמחטיאים ויפתחו שערי שמים, וזכות אבות תגן עליהם ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
מגזין אשדוד
דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א
רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
אברהם אבינו אומר למלאכים שבאו לביתו: "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם".
והרבה ביאורים נאמרו ב"יוקח נא מעט מים". ואפשר לבאר דבר, אשר חשבנו לפני שנים, ובזכות דבר קדוש זה, יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללוי-ה.
הנה, מובא בבראשית רבה, שבשעה שברא הקב"ה את העולם, הפריד הקב"ה בין המים העליונים לבין המים התחתונים; המים העליונים זה השמים וכו', והמים התחתונים, אלו הימים והנהרות וכו'. אך בשעת ההפרדה, המים העליונים התחילו להצטער ולבכות לפני ה', מדוע אנו רחוקים מה' ולכן, שמם נקרא מים הבוכים, ומה עשה הקב"ה ליישב את דעתם, נתן להם לעתיד לבא, כשיבנה בית המקדש יקחו מים למזבח, וכששמעו המים דבר זה, נחו ונרגעו מכל צערם ויגונם.
והנה קשה המים הצטערו על קירבה לה' ובכו, איך מתרצים ממצווה אחת שרק אחרי אלפי שנים נבנה בית המקדש ומצוות ניסוך המים הייתה כמה מאות שנים, ועל זה מתרצים המים?
אלא, זה יסוד גדול שצריך כל אדם לשים מול עיניו, כל מצווה ואפילו הקטנה ביותר, יש לה מעלה וכח גדול, אשר עולמות רבים לא עומדים ליד ערכה של מצווה אחת ואפילו אם נראה לאדם קטנה ביותר.
המים נרגעו מצער על מצוות ניסוך המים.
וזה אשר אומר אברהם אבינו למלאכים, אשר חשב אותם לערבים ריקים, אשר רחוקים מהקב"ה, "יוקח נא מעט מים", אתם מאמינים בעבודה ובעמל והייתם רחוקים מהקב"ה, מה תאמרו איך בגיל כזה אחרי ריחוק מוחלט מה', נלך לדרך טובה? מה נוכל להועיל ולהשיג? עונה אברהם: תלמדו מהמים, ממצווה אחת של ניסוך המים נחו ושמחו שמחה גדולה. וכעת, תרחצו רגליכם מעוונות ומעשים רעים, ותלכו בדרך ה', בדרך של מעשים טובים.
צריך האדם לדעת, שיש לכל מצווה כח גדול מאוד ואין ראשית ואין אחרית לשכר והמעלה של כל מצווה.
ומול עיני, בכל עת, גירסא דינקותא, בבית הכנסת אשר מו"ר זקננו הקדוש רבנו משה אהרון פינטו זצוק"ל היה מתפלל, היה מקפיד לכבד כבוד גדול אדם פשוט והיה מושיב אותו במזרח בכיסא לידו, ובאחת השבתות, בסעודת שבת, עמדו ושאלו את הצדיק מדוע כך מכבד את האדם הזה, לא תלמיד חכם ולא שום עניין מיוחד, יהודי ככל היהודים? ענה ואמר להם: אדם זה אמו אלמנה חולה, אשר לא יכולה בכוחות עצמה, לעשות מאומה והוא עזב את עבודתו ואת כל חייו הקדיש למצווה אחת, כבוד האמא ומסירות נפש על אימו. אמר מו"ר זקננו, אני מכבד אותו כבוד גדול על מצווה גדולה זאת, אשר מקפיד בה בכל כוחו.
לכל מצווה יש כח גדול ביותר ואין האדם יודע באיזה עת ובאיזה זמן תעמוד איתו המצווה אשר מקפיד בה.
ברוך ה', ה' זיכה אותנו להשתדל להגדיל תורה ובשעה אשר כותבים הדברי תורה האלו, אנו בדרך לצרפת למסור שיעור תורה, לזכות את הרבים ובודאי, זכות הרבים גדולה וחזקה מאוד ולמצווה זאת יש שכר גדול בשמים, אף שבריאותינו לא על הצד הטוב, משתדלים לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו, ולתקן באנו ולא לקלקל.
מתפללים אנו, מעומקא דליבא, שבזכות מצווה זאת יתן ה' כח והצלחה לכל המשתדלים בקהילת קודש שובה ישראל, ויצילם מן הרעים החוטאים והמחטיאים ויפתחו שערי שמים, וזכות אבות תגן עליהם ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
מגזין אשדוד
לכל אהובינו וחביבינו היקרים והאהובים, ה' ישמרם מכל רע.
הנה, בימים האלו, מדברים אנו בשיעורים בכל ענייני עין הרע, איך להישמר ולהינצל ואצל אברהם אבינו מצאנו הקב"ה מצווה "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" הקב"ה מבטיח לאברהם אבינו כמה הבטחות; הבטחה ראשונה של בנים, פה לא תזכה לבנים, במקום אחר תזכה; הבטחה שניה של עושר, פה לא תזכה לעושר במקום אחר תזכה; ודבר שלישי, לפרסם ולגדל את שמו בכל העולם.
ובעניין זה, ננסה להבין, אדם שעושה מצווה האם יפרסם את שמו בעולם ולא יפחד מעין הרע, או מוטב לא לפרסם בכדי שעין הרע לא תחול עליו? הנה, מצאנו סיפורים מפחידים בעניין עין הרע, אף באנשים שעשו מצווה, כפי שמביא רבי חיים פלאג'י, באותו חזן ירא שמים עשיר ויפה תואר ובעל קול ערב, אשר היה חזן בימים נוראים ונפל למשכב, עד שנפטר מן העולם וכן עוד מעשים רבים. אם כן איך ינהג האדם?
ונראה לבאר ולומר, כשאדם מקיים מצווה ואנשים מסתכלים על המצווה, אם המצוה שקיים גורמת לאנשים להתקרב לה ואף הם לקיים מצוות זכות, ריבוי המצוות שאחרים קיימו, מגנים על האדם ושומרים אותו שלא ינזק מכל רע כדברי חז"ל: שומר מצווה לא ידע דבר רע וכן, שלוחי מצווה אינם ניזוקים, אך אם נעשה לאדם נס ואנשים מסתכלים ורואים את הנס שנעשה לו, שתי בעיות באות לפיתחו אחת, עין הרע יכול לפגוע בו, שתיים, כל מי שנעשה לו נס, מנכים לו מזכותיו וכעת יש לו פחות זכויות, וכשיש לו פחות זכויות, עין הרע וקיטרוג של אחרים יכול לפגוע בו ולכן, כשנעשה לאדם נס ובוודאי נוכו זכויותיו יפרסם הנס אשר נעשה לו ועל ידי פרסום הנס אנשים מתחזקים ומתקרבים לה' ועל ידי שמתקרבים לה', נוספים לו עוד זכויות ובזכות הזכויות החדשות, יש לו מגן משמים להינצל ממיעוט הזכויות אשר התמעטו בגלל הנס וכן, ריבוי זכויות להינצל מעין הרע.
וזה אשר היה את אברהם אבינו, אברהם לא זכה לבנים ולא לפרנסה, הקב"ה מבטיח לו בנים ופרנסה, אם כך על ידי בנים ופרנסה, שני דברים קשים יכולים לקרות לו, אחד שיתמעטו זכויותיו, שניים, שעין הרע תיפגע בו לכן, הקב"ה נותן לו הבטחה שלישית "ואגדלה שמך" ועל ידי גידול השם, העולם כולו יתפעל מהניסים העצומים שנעשו לאברהם והחיזוק הזה יביא עוד זכויות מרובות ועל ידי הזכויות האלה אברהם ינצל מעין הרע וממיעוט זכויות.
ולכן, כשהאדם רואה שנעשה לו נס ופירסום נס זה יחזק אנשים, לא יפחד מעין הרע יפרסם הנס והוא בגדר שומר מצווה לא ידע דבר רע
כל מהותינו בעולם, לעשות נחת רוח ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו ובכל דרך, אשר אפשר לגדל ולחזק את כבוד שמים מחויבים אנו לחזק את כבוד שמים ואדם, אשר מרגיש שחס ושלום, עין הרע פגע בו והוא נמצא בתוך בעיה או צרה, או זמן ממושך של צער שיש לו, סגולה להוציא עין הרע מהאדם לומר 40 פעמים את הפסוק: "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחווה אל היכל קדשך ויראתך" ובודאי אם יש עליו עין הרע, עין הרע תצא מאותו בית ומאותו אדם ומאותה משפחה.
ספר בראשית, הוא ספר לימוד של מעשים טובים, איך לנהוג בחיינו וכשנתבונן על אברהם אבינו כל הקושי והצער, אשר עבר בבית אביו והקב"ה אומר לו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". הקב"ה אומר לאברהם פה לא תזכה לבנים, פה לא תזכה לפרנסה, פה בבית אביך, אתה הרוס, מושפל, כמה פעמים מנסים להרוג את אברהם והקב"ה אומר לו במקום אחר, אשר תלך יהיה לך פרנסה מרובה יהיה לך בנים, שמך יהיה מהשמות הגדולים בעולם. זה נקרא אחד הניסיונות הקשים של אברהם אבינו, מעשרה ניסיונות "ניסיון לך לך" צריך להבין איזה ניסיון זה, שאומרים לאברהם פה יהיה לך רע ושם יהיה לך טוב, זו מתנה, זה חסד מה' אין זה ניסיון? ומדוע זה נקרא ניסיון? אלא, אפשר לפרש ולומר, אברהם עבד את ה', מאהבת ה' אמיתית שלא על מנת לקבל פרס והיכן שראה את הפרס התרחק לא להיות משוחד מהפרס ולכן, בשביל אברהם אבינו הניסיון היה לדחוק מהנפש את השמחה של כל ההבטחות וללכת טהור ותמים, רק בשביל רצון ה' ודבר ה' וכאשר הצליח לדחוק את השמחה מהמתנות הגדולות שה' מבטיח לו, עושר עצום בנים, רק אז הרגיש שלמות בנפשו שעומד בניסיון.
וזוהי המעלה הגדולה שיהודי צריך לשאוף לה "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם"
האדם צריך לקיים את התורה והמצוות, בלי תנאים עם הקב"ה, מי שעושה תנאים אין זו אהבת ה' אמיתית, דרכו אינה דרך אמיתית וזהו ניסיון אשר כל יהודי יעבור בחייו, להתקרב להקב"ה עם אינטרס, עם מטרה.
כל יהודי אשר עומד במצב הזה בחייו, צריך לגבור ולא ליפול בעצת היצר.
בעז"ה הקב"ה יתן לנו כח לעובדו באמת, בלבב שלם ויצילינו מכל הפגעים ומפגעי הזמן ונזכה בעז"ה לאור חדש על ציון תאיר ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
מגזין אשדוד
לכל אהובינו וחביבינו:
יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים ויברך אותכם כאשר דיבר לכם.
הנה, בפרשת השבוע, עומד אברהם אבינו, אשר עדיין לא זכה לילדים ואומר להקב"ה "מה תיתן לי ואנוכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" וצריך להבין, הרי אליעזר, עבד אברהם היה בעל מעלה גדולה ביותר ואמרו עליו חז"ל שהיה דולה ומשקה, דולה מתורת רבו אברהם אבינו ומשקה לכל התלמידים ומדוע לא סמך בו אברהם אבינו כממשיכו כבן? אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול; יש הבדל גדול בין שני סוגי תלמידים ישנו תלמיד שלוקח את תורת רבו, חי ממנה ניזון ממנה וצומח ממנה, ויש תלמיד, אשר רק מעביר את תורת רבו והתורה אינה נכנסת בתוכו, אלא רק עוברת דרכו כמו שאמרו חז"ל על אליעזר עבד אברהם אשר היה דולה ומשקה דולה, כמו דלי, אשר רק מעביר ממקום למקום ולכן, אברהם אבינו לא ראה את אליעזר כממשיכו, משום שאליעזר לא צמח מתורת אברהם, אלא היה רק דלי להעביר ממקום למקום ולכן, שמו של אליעזר נקרא בכל מקום אליעזר עבד אברהם ולא אליעזר תלמיד אברהם.
תלמיד, הוא אדם שצומח מרבו ולא מעביר מרבו ולכן אברהם אבינו, אשר ראה את שורש נפשו של אליעזר, לא הסכים שבנו יצחק, אשר ברוך הוא, יתחתן עם בתו של אליעזר, אפילו שגדלה בבית אברהם וינקה מקדושת בית גדול זה וראתה מול עיניה, בכל עת ובכל זמן את שרה אימנו, בכל אופן היא אינה ראויה להיות אשת יצחק, משום ששורש נפשם כדלי להעביר ממקום למקום.
והנה, ידע האדם, שכל אשר קיבל מרבותיו צריך להפרות ולהרבות ולהגדיל את כבוד שמים ולכל אחד, נתנו מקום מהשמים בעולם הזה להוסיף משלו "גדלו לה איתי ונרוממה שמו יחדיו" וצריך האדם בכל כוחו, לחפש ולבקש איפה מקומו להגדיל ולהרחיב את מלכותו יתברך וכשנסתכל על אבות העולם הלכו מעיר לעיר, ומארץ לארץ, ובכל מקום שהרגישו שסיימו את מלאכתם, המשיכו למקום אחר, על המתים חופשי אך האדם מחוייב לפרוץ ימה וקדמה, צפונה ונגבה.
וידוע מעשה, על אחד מצדיקי עם ישראל, אשר מגיל קטן היה חולה במחלות מרובות, האריך ימים והגיע לגיל מופלג ביותר. באחרית ימיו נכנסו תלמידיו וקרוביו ושאלוהו, הרי כל חייך חשבנו בכל עת שסופך קרב, איך הארכת ימים כל כך? ענה ואמר להם כל חיי קיבלתי על עצמי עוד דבר גדול לעשות כשסיימתי, לא עצרתי ומיד קיבלתי על עצמי עניין אחר לפעול בו ולעשות וכך, מעניין לעניין, במלאכת ה' והקב"ה לא לקח את חיי באמצע מעשים קדושים וגדולים - כך האדם, ישתדל ללכת מחיל אל חיל.
בכל דור, יש את הדברים החדשים אשר צריכים לתקן, יש את המוסר החדש, אשר צריך לומר ישנם את ההלכות החדשות לזמן, אשר צריך לחדש וצריכים על יסודות אבותינו להמשיך את מסורת אבותינו.
על פי יסוד זה, נבאר דברי חז"ל: אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום אמר לי רבי מאיזה מקום אתה? אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני, אמר לי רבי רצונך שתדור עימנו במקומנו ואני אתן לך אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות? אמרתי לו בני אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר, אלא במקום תורה לפי שבשעת פטירתו של האדם אין מלווים לו לאדם, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד. וקשה, מדוע רבי יוסי בן קיסמא לא הולך לדור בעיר? זאת הרי הגמרא במסכת ראש השנה אומרת כל הלומד תורה ומלמדה במקום שאין תלמיד חכם דומה להדס במדבר, אם כן מדוע רבי יוסי בן קיסמא כך מונע טוב?! אלא רבי יוסי בן קיסמא ראה שבעיר זו לא רוצים תורה ללמוד ולהמשיך, אלא רוצים להיות שלמים עם מצפונם, יש בעירנו רב גדול וחשוב, מוסר שיעורי תורה מי שרוצה יכנס לשמוע דבר תורה אך תורה זו היא תורה ללא המשכיות ולכזאת תורה רבי יוסי בן קיסמא לא רצה ליהיות שותף.
התורה הקדושה צריך ללמוד וללמד וכאשר ללמוד וללמד, יש כח חזק בתורה, תורה עם המשכיות. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו', כל דור הוסיף את שלו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו ולכן, אף אנו נראה כל אחד מה הגדר אשר השאירו לנו אבותינו להתגדר בו וכל אחד ישתדל להשלים את שלו.
"ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"
נשתדל בכל כוחנו לגדל ולחזק את שמו יתברך.
"ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו"
נזכה כולנו לשבוע של "ברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב עימה".
ידיעות אשדוד
דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א
רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
לאהובינו היקרים בימים קדושים אלו, חול המועד, חג הסוכות, ישנם כוחות גדולים אשר כל יהודי יכול להשפיע וליהיות מושפע שפע גדול מן השמים. ונבאר הדברים, הגמרא במסכת תענית י"ט: פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות, היית זו שנה שלא ירדו בה גשמים. הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד, אמר לו: הלוה לי 12 מעיינות מים לעולי הרגל ואני אתן לך 12 כיכר כסף ואם לא ירד גשם עד התאריך שנקבע הכסף יהיה לך. כיון שהגיע זמן הפירעון ולא ירד גשם בשחרית, שלח לו: או מים או כסף, ענה לו נקדימון בן גוריון: עדיין היום ארוך. בצהריים שלח לו: או הכסף או מים, ענה לו הגוי: נשארו כמה שעות בודדות, שמח הגוי שמחה גדולה בליבו ואמר כל השנה לא ירדו גשמים ופתאום ירד גשם ביום חם כזה ובכמות כל כך גדולה שתמלא 12 מעיינות. נכנס הגוי לבית המרחץ להכין עצמו ללילה, למסיבה וסעודה גדולה לכבוד העושר העצום שודאי בלילה עומד להתעשר. ונקדימון בן גוריון נכנס לבית המקדש כשהוא עצוב להתפלל, נתעטף בטלית נשא תפילה להקב"ה, מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו 12 מעיינות מים ואף יותר. והנה גמרא זו יש בה מוסר גדול וחקוקה בנפשנו מימי ילדותנו בכל עת ובכל זמן בשעות ובזמנים שצריכים חיזוק באמונה, דלתי מרום לעולם לא ננעלים וישועת ה' כהרף עין. אך ננסה להתעמק ולהבין את אשר קרה, הנה הייתה מידת דין בשמים על עם ישראל וכל השערים היו סגורים, אך על ידי שיהודי אחד התנהג במסירות נפש גדולה והוא מעצמו נהג בשפע גדול, בדרך שאדם מודד מודדים לו, החזירו לו מהשמים השפע מרובה ואף לכלל עם ישראל ולעולם כולו, הושפע שפע גדול לעולם כולו. וזה יסוד גדול כשרואה האדם צימצום ודוחק, ינהג בשפע, בחסד וע"י זה יושפע עליו שפע ממרום והקב"ה מרחם על הכלל בשביל הפרט. ועל ידי יסוד זה נבאר הגמרא במסכת עירובין נ"ד: רב פרדא היה לו תלמיד קשה הבנה והיה חוזר לו 400 פעמים על כל דבר עד שהיה מבין. יום אחד באו להזמין את הרב פרדא לאיזו מצוה, הרב פרדא סיים ללמד את התלמיד 400 פעמים ובסוף אומר התלמיד שלא הבין, שאלו רב פרדא: מדוע לא הבנת, הרי חזרתי 400 פעמים על הדבר, ענה התלמיד: חששתי כל העת שמא עכשיו תניחני ותלך, אמר לו רב פרדא: מעכשיו תן דעתך ואני אשנה לך, חזר ושנה לו עוד 400 פעמים. יצאה בת קול מהשמים ואמרה: או שתיזכה רב פרדא ויוסיפו לך 400 שנים לחייך או שאתה וכל דורך תיזכו לחיי העוה"ב. אמר: מעדיף אני שאני וכל בני דורי ניזכה לחיי עוה"ב, אמר להם הקב"ה תנו לו שתיהם. והנה גמרא זו קשה ותמוה לזכות לחיי עוה"ב זה לא דבר פשוט וקל, צריך עמל וטורח גדול ולא עוד אלא כל בני הדור יזכו לחיי עוה"ב?, אלא כדברנו, כאשר אדם מתנהג בצורה מסויימת, משפיע שפע עצום, יכול לשנות עולם שלם בהתנהגותו. הנה אנו נמצאים בדור קשה ביותר, דור של בילבול הדעת גדול, מצד אחד מוצאים ותמלא הארץ דעה את ה, ישנם הרבה יהודים המתקרבים אל ה', כל צעד ושעל שפונים בארץ הקודש מוצאים בתי כנסיות, בתי מדרשות ועוד יהודי ירא את דבר ה', לא היה כדור הזה דור של התקרבות להקב"ה בשום עת ובשום זמן, אך בילבול הדעת מרובה ביותר והשיטחיות גדולה מאוד, צריכים להעמיק את השורשים, צריכים להבין את אשר אנו עושים ולרדת לעומקם של דברים. ולעולם לא נקיים מצוות ומעשים טובים על חשבון חברינו או קרובינו ונדע ש"ואהבת לריעך כמוך" ו"ויראת את ה' אלוקיך", צריכים ללכת יחד, אי אפשר לקיים ויראת את ה אלוקך ולזנוח את ואהבת לריעך כמוך. בימי חג הסוכות האלו, שהקירבה גדולה להקב"ה, נדע שזה הזמן שכל מעשה וקבלה שנקבל ונעשה, נשפיע מכוחו כח גדול על העולם כולו, ואחרי כן "כל המציל נפש מישראל כאילו קיים עולם ומלואו". "שמחנו ה' באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך במהרה יבא ויגל ליבנו". הקב"ה ישלח שפע ושמחה, מזל והצלחה וסיעתא דישמיא גדולה.
ידיעות אשדוד
דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א
רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
לאהובינו היקרים בימים קדושים אלו, חול המועד, חג הסוכות, ישנם כוחות גדולים אשר כל יהודי יכול להשפיע וליהיות מושפע שפע גדול מן השמים. ונבאר הדברים, הגמרא במסכת תענית י"ט: פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות, היית זו שנה שלא ירדו בה גשמים. הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד, אמר לו: הלוה לי 12 מעיינות מים לעולי הרגל ואני אתן לך 12 כיכר כסף ואם לא ירד גשם עד התאריך שנקבע הכסף יהיה לך. כיון שהגיע זמן הפירעון ולא ירד גשם בשחרית, שלח לו: או מים או כסף, ענה לו נקדימון בן גוריון: עדיין היום ארוך. בצהריים שלח לו: או הכסף או מים, ענה לו הגוי: נשארו כמה שעות בודדות, שמח הגוי שמחה גדולה בליבו ואמר כל השנה לא ירדו גשמים ופתאום ירד גשם ביום חם כזה ובכמות כל כך גדולה שתמלא 12 מעיינות. נכנס הגוי לבית המרחץ להכין עצמו ללילה, למסיבה וסעודה גדולה לכבוד העושר העצום שודאי בלילה עומד להתעשר. ונקדימון בן גוריון נכנס לבית המקדש כשהוא עצוב להתפלל, נתעטף בטלית נשא תפילה להקב"ה, מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו 12 מעיינות מים ואף יותר. והנה גמרא זו יש בה מוסר גדול וחקוקה בנפשנו מימי ילדותנו בכל עת ובכל זמן בשעות ובזמנים שצריכים חיזוק באמונה, דלתי מרום לעולם לא ננעלים וישועת ה' כהרף עין. אך ננסה להתעמק ולהבין את אשר קרה, הנה הייתה מידת דין בשמים על עם ישראל וכל השערים היו סגורים, אך על ידי שיהודי אחד התנהג במסירות נפש גדולה והוא מעצמו נהג בשפע גדול, בדרך שאדם מודד מודדים לו, החזירו לו מהשמים השפע מרובה ואף לכלל עם ישראל ולעולם כולו, הושפע שפע גדול לעולם כולו. וזה יסוד גדול כשרואה האדם צימצום ודוחק, ינהג בשפע, בחסד וע"י זה יושפע עליו שפע ממרום והקב"ה מרחם על הכלל בשביל הפרט. ועל ידי יסוד זה נבאר הגמרא במסכת עירובין נ"ד: רב פרדא היה לו תלמיד קשה הבנה והיה חוזר לו 400 פעמים על כל דבר עד שהיה מבין. יום אחד באו להזמין את הרב פרדא לאיזו מצוה, הרב פרדא סיים ללמד את התלמיד 400 פעמים ובסוף אומר התלמיד שלא הבין, שאלו רב פרדא: מדוע לא הבנת, הרי חזרתי 400 פעמים על הדבר, ענה התלמיד: חששתי כל העת שמא עכשיו תניחני ותלך, אמר לו רב פרדא: מעכשיו תן דעתך ואני אשנה לך, חזר ושנה לו עוד 400 פעמים. יצאה בת קול מהשמים ואמרה: או שתיזכה רב פרדא ויוסיפו לך 400 שנים לחייך או שאתה וכל דורך תיזכו לחיי העוה"ב. אמר: מעדיף אני שאני וכל בני דורי ניזכה לחיי עוה"ב, אמר להם הקב"ה תנו לו שתיהם. והנה גמרא זו קשה ותמוה לזכות לחיי עוה"ב זה לא דבר פשוט וקל, צריך עמל וטורח גדול ולא עוד אלא כל בני הדור יזכו לחיי עוה"ב?, אלא כדברנו, כאשר אדם מתנהג בצורה מסויימת, משפיע שפע עצום, יכול לשנות עולם שלם בהתנהגותו. הנה אנו נמצאים בדור קשה ביותר, דור של בילבול הדעת גדול, מצד אחד מוצאים ותמלא הארץ דעה את ה, ישנם הרבה יהודים המתקרבים אל ה', כל צעד ושעל שפונים בארץ הקודש מוצאים בתי כנסיות, בתי מדרשות ועוד יהודי ירא את דבר ה', לא היה כדור הזה דור של התקרבות להקב"ה בשום עת ובשום זמן, אך בילבול הדעת מרובה ביותר והשיטחיות גדולה מאוד, צריכים להעמיק את השורשים, צריכים להבין את אשר אנו עושים ולרדת לעומקם של דברים. ולעולם לא נקיים מצוות ומעשים טובים על חשבון חברינו או קרובינו ונדע ש"ואהבת לריעך כמוך" ו"ויראת את ה' אלוקיך", צריכים ללכת יחד, אי אפשר לקיים ויראת את ה אלוקך ולזנוח את ואהבת לריעך כמוך. בימי חג הסוכות האלו, שהקירבה גדולה להקב"ה, נדע שזה הזמן שכל מעשה וקבלה שנקבל ונעשה, נשפיע מכוחו כח גדול על העולם כולו, ואחרי כן "כל המציל נפש מישראל כאילו קיים עולם ומלואו". "שמחנו ה' באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך במהרה יבא ויגל ליבנו". הקב"ה ישלח שפע ושמחה, מזל והצלחה וסיעתא דישמיא גדולה.
מגזין אשדוד
_110_90_Crop_.jpg "דניאל קופף (צילום: דו\"צ)")
דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א
רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
לאהובינו היקרים בימים קדושים אלו, חול המועד, חג הסוכות, ישנם כוחות גדולים אשר כל יהודי יכול להשפיע וליהיות מושפע שפע גדול מן השמים. ונבאר הדברים, הגמרא במסכת תענית י"ט: פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות, היית זו שנה שלא ירדו בה גשמים. הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד, אמר לו: הלוה לי 12 מעיינות מים לעולי הרגל ואני אתן לך 12 כיכר כסף ואם לא ירד גשם עד התאריך שנקבע הכסף יהיה לך. כיון שהגיע זמן הפירעון ולא ירד גשם בשחרית, שלח לו: או מים או כסף, ענה לו נקדימון בן גוריון: עדיין היום ארוך. בצהריים שלח לו: או הכסף או מים, ענה לו הגוי: נשארו כמה שעות בודדות, שמח הגוי שמחה גדולה בליבו ואמר כל השנה לא ירדו גשמים ופתאום ירד גשם ביום חם כזה ובכמות כל כך גדולה שתמלא 12 מעיינות. נכנס הגוי לבית המרחץ להכין עצמו ללילה, למסיבה וסעודה גדולה לכבוד העושר העצום שודאי בלילה עומד להתעשר. ונקדימון בן גוריון נכנס לבית המקדש כשהוא עצוב להתפלל, נתעטף בטלית נשא תפילה להקב"ה, מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו 12 מעיינות מים ואף יותר. והנה גמרא זו יש בה מוסר גדול וחקוקה בנפשנו מימי ילדותנו בכל עת ובכל זמן בשעות ובזמנים שצריכים חיזוק באמונה, דלתי מרום לעולם לא ננעלים וישועת ה' כהרף עין. אך ננסה להתעמק ולהבין את אשר קרה, הנה הייתה מידת דין בשמים על עם ישראל וכל השערים היו סגורים, אך על ידי שיהודי אחד התנהג במסירות נפש גדולה והוא מעצמו נהג בשפע גדול, בדרך שאדם מודד מודדים לו, החזירו לו מהשמים השפע מרובה ואף לכלל עם ישראל ולעולם כולו, הושפע שפע גדול לעולם כולו. וזה יסוד גדול כשרואה האדם צימצום ודוחק, ינהג בשפע, בחסד וע"י זה יושפע עליו שפע ממרום והקב"ה מרחם על הכלל בשביל הפרט. ועל ידי יסוד זה נבאר הגמרא במסכת עירובין נ"ד: רב פרדא היה לו תלמיד קשה הבנה והיה חוזר לו 400 פעמים על כל דבר עד שהיה מבין. יום אחד באו להזמין את הרב פרדא לאיזו מצוה, הרב פרדא סיים ללמד את התלמיד 400 פעמים ובסוף אומר התלמיד שלא הבין, שאלו רב פרדא: מדוע לא הבנת, הרי חזרתי 400 פעמים על הדבר, ענה התלמיד: חששתי כל העת שמא עכשיו תניחני ותלך, אמר לו רב פרדא: מעכשיו תן דעתך ואני אשנה לך, חזר ושנה לו עוד 400 פעמים. יצאה בת קול מהשמים ואמרה: או שתיזכה רב פרדא ויוסיפו לך 400 שנים לחייך או שאתה וכל דורך תיזכו לחיי העוה"ב. אמר: מעדיף אני שאני וכל בני דורי ניזכה לחיי עוה"ב, אמר להם הקב"ה תנו לו שתיהם. והנה גמרא זו קשה ותמוה לזכות לחיי עוה"ב זה לא דבר פשוט וקל, צריך עמל וטורח גדול ולא עוד אלא כל בני הדור יזכו לחיי עוה"ב?, אלא כדברנו, כאשר אדם מתנהג בצורה מסויימת, משפיע שפע עצום, יכול לשנות עולם שלם בהתנהגותו. הנה אנו נמצאים בדור קשה ביותר, דור של בילבול הדעת גדול, מצד אחד מוצאים ותמלא הארץ דעה את ה, ישנם הרבה יהודים המתקרבים אל ה', כל צעד ושעל שפונים בארץ הקודש מוצאים בתי כנסיות, בתי מדרשות ועוד יהודי ירא את דבר ה', לא היה כדור הזה דור של התקרבות להקב"ה בשום עת ובשום זמן, אך בילבול הדעת מרובה ביותר והשיטחיות גדולה מאוד, צריכים להעמיק את השורשים, צריכים להבין את אשר אנו עושים ולרדת לעומקם של דברים. ולעולם לא נקיים מצוות ומעשים טובים על חשבון חברינו או קרובינו ונדע ש"ואהבת לריעך כמוך" ו"ויראת את ה' אלוקיך", צריכים ללכת יחד, אי אפשר לקיים ויראת את ה אלוקך ולזנוח את ואהבת לריעך כמוך. בימי חג הסוכות האלו, שהקירבה גדולה להקב"ה, נדע שזה הזמן שכל מעשה וקבלה שנקבל ונעשה, נשפיע מכוחו כח גדול על העולם כולו, ואחרי כן "כל המציל נפש מישראל כאילו קיים עולם ומלואו". "שמחנו ה' באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך במהרה יבא ויגל ליבנו". הקב"ה ישלח שפע ושמחה, מזל והצלחה וסיעתא דישמיא גדולה.
מגזין אשדוד
דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א
רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
לאהובינו היקרים בימים קדושים אלו, חול המועד, חג הסוכות, ישנם כוחות גדולים אשר כל יהודי יכול להשפיע וליהיות מושפע שפע גדול מן השמים. ונבאר הדברים, הגמרא במסכת תענית י"ט: פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות, היית זו שנה שלא ירדו בה גשמים. הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד, אמר לו: הלוה לי 12 מעיינות מים לעולי הרגל ואני אתן לך 12 כיכר כסף ואם לא ירד גשם עד התאריך שנקבע הכסף יהיה לך. כיון שהגיע זמן הפירעון ולא ירד גשם בשחרית, שלח לו: או מים או כסף, ענה לו נקדימון בן גוריון: עדיין היום ארוך. בצהריים שלח לו: או הכסף או מים, ענה לו הגוי: נשארו כמה שעות בודדות, שמח הגוי שמחה גדולה בליבו ואמר כל השנה לא ירדו גשמים ופתאום ירד גשם ביום חם כזה ובכמות כל כך גדולה שתמלא 12 מעיינות. נכנס הגוי לבית המרחץ להכין עצמו ללילה, למסיבה וסעודה גדולה לכבוד העושר העצום שודאי בלילה עומד להתעשר. ונקדימון בן גוריון נכנס לבית המקדש כשהוא עצוב להתפלל, נתעטף בטלית נשא תפילה להקב"ה, מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו 12 מעיינות מים ואף יותר. והנה גמרא זו יש בה מוסר גדול וחקוקה בנפשנו מימי ילדותנו בכל עת ובכל זמן בשעות ובזמנים שצריכים חיזוק באמונה, דלתי מרום לעולם לא ננעלים וישועת ה' כהרף עין. אך ננסה להתעמק ולהבין את אשר קרה, הנה הייתה מידת דין בשמים על עם ישראל וכל השערים היו סגורים, אך על ידי שיהודי אחד התנהג במסירות נפש גדולה והוא מעצמו נהג בשפע גדול, בדרך שאדם מודד מודדים לו, החזירו לו מהשמים השפע מרובה ואף לכלל עם ישראל ולעולם כולו, הושפע שפע גדול לעולם כולו. וזה יסוד גדול כשרואה האדם צימצום ודוחק, ינהג בשפע, בחסד וע"י זה יושפע עליו שפע ממרום והקב"ה מרחם על הכלל בשביל הפרט. ועל ידי יסוד זה נבאר הגמרא במסכת עירובין נ"ד: רב פרדא היה לו תלמיד קשה הבנה והיה חוזר לו 400 פעמים על כל דבר עד שהיה מבין. יום אחד באו להזמין את הרב פרדא לאיזו מצוה, הרב פרדא סיים ללמד את התלמיד 400 פעמים ובסוף אומר התלמיד שלא הבין, שאלו רב פרדא: מדוע לא הבנת, הרי חזרתי 400 פעמים על הדבר, ענה התלמיד: חששתי כל העת שמא עכשיו תניחני ותלך, אמר לו רב פרדא: מעכשיו תן דעתך ואני אשנה לך, חזר ושנה לו עוד 400 פעמים. יצאה בת קול מהשמים ואמרה: או שתיזכה רב פרדא ויוסיפו לך 400 שנים לחייך או שאתה וכל דורך תיזכו לחיי העוה"ב. אמר: מעדיף אני שאני וכל בני דורי ניזכה לחיי עוה"ב, אמר להם הקב"ה תנו לו שתיהם. והנה גמרא זו קשה ותמוה לזכות לחיי עוה"ב זה לא דבר פשוט וקל, צריך עמל וטורח גדול ולא עוד אלא כל בני הדור יזכו לחיי עוה"ב?, אלא כדברנו, כאשר אדם מתנהג בצורה מסויימת, משפיע שפע עצום, יכול לשנות עולם שלם בהתנהגותו. הנה אנו נמצאים בדור קשה ביותר, דור של בילבול הדעת גדול, מצד אחד מוצאים ותמלא הארץ דעה את ה, ישנם הרבה יהודים המתקרבים אל ה', כל צעד ושעל שפונים בארץ הקודש מוצאים בתי כנסיות, בתי מדרשות ועוד יהודי ירא את דבר ה', לא היה כדור הזה דור של התקרבות להקב"ה בשום עת ובשום זמן, אך בילבול הדעת מרובה ביותר והשיטחיות גדולה מאוד, צריכים להעמיק את השורשים, צריכים להבין את אשר אנו עושים ולרדת לעומקם של דברים. ולעולם לא נקיים מצוות ומעשים טובים על חשבון חברינו או קרובינו ונדע ש"ואהבת לריעך כמוך" ו"ויראת את ה' אלוקיך", צריכים ללכת יחד, אי אפשר לקיים ויראת את ה אלוקך ולזנוח את ואהבת לריעך כמוך. בימי חג הסוכות האלו, שהקירבה גדולה להקב"ה, נדע שזה הזמן שכל מעשה וקבלה שנקבל ונעשה, נשפיע מכוחו כח גדול על העולם כולו, ואחרי כן "כל המציל נפש מישראל כאילו קיים עולם ומלואו". "שמחנו ה' באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך במהרה יבא ויגל ליבנו". הקב"ה ישלח שפע ושמחה, מזל והצלחה וסיעתא דישמיא גדולה.
ידיעות אשדוד
דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א
רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
ערב חג הסוכות, מהזמנים המיוחדים בשנה לעם ישראל; יש ביום זה כוחות גדולים מאוד ומי חכם, יודע לנצל זמן קדוש זה ולהשיג בו מעלות וכוחות נשגבים. והנה, מלבד האושפיזין, שהם שבעת הרועים, גם אליהו הנביא בא לסוכה ורמז לדבר (ויקרא כ"א): "ב-סוכות ת-שבו ש-בעת י-מים"- ר"ת "תשבי" שזה שמו של אליהו הנביא, אשר בא ונמצא בסוכות יחד עם עם ישראל. וידע האדם, שיש לסוכה כח כמו למקווה ומטהרת את נפש האדם; וידוע אשר מובא בישעיה ד': וסוכה תהיה לצל יומם, לצל עם הכולל בגימטריא- מקווה. וכך אומר המגן אברהם: מצוות סוכה היא בסוד מקווה טהרה, כמו שהמקווה מטהר, כן מצווה זו מטהרת את ישראל, לאביהם שבשמים ומגינה ומצלת אותם מכל הרעות. ובזכות מצוה זו זוכים לזרע של קיימא, ודקדקו "למען ידעו דורותיכם" (ויקרא כ"ג), זוכים לדור ישרים יבורך. וכן, על יד מצווה זו מתעורר רחמי שמים ומי שצריך ניסים מן השמים להיוושע מבעיות וצרות אשר לו זוכה ונושע מן השמים. ועוד, אמרו חז"ל, בזכות מצוות סוכה, זוכה האדם לשמירה כל השנה מן השמים ואור המקיף, מקיף אותו ברגעים וזמנים קשים. וכך, כשמרגיש אדם בליבו גאווה, כח הסוכה להכניס בלב האדם מידת הענווה. והאר"י הקדוש הוסיף ואמר דעל ידי חג סוכות נשפע כל השפע לעולם לכל ימות השנה. וידע האדם, דעל ידי מצוות סוכה, אם מקפיד נפטר הוא מן כל צער אשר לו ודקדקו ואמרו המצטער פטור מן הסוכה, המצטער על ידי מצות הסוכה נפטר מכל צער אשר לו. חג זה נקרא חג האסיף, אוספים בו כח לכל השנה כולה, והאר"י הקדוש חיזק ואמר: מי ששמח בסוכות, חזקה שיהיה שמח כל השנה כולה, ומובטח למי שמקפיד במצוות סוכה שלום בית דהיא סגולה לשלום בית. ועל ידי מצות הסוכה מתקן כל מה שחשב מחשבות רעות במשך השנה. לולב, ר"ת ו-ט-הר ל-בנו ל-עובדך ב-אמת. לולב, ר"ת לו-לב, וידע האדם, דעל ידי שמחת בית השואבה כל שמחה ששמח במשך השנה, שאינה שמחה של מצווה, מתקן אותה על ידי שמחת מצוה בחג הזה. והנה, כשחושבים דברים אלו, לפני החג ויודעים לקראת מה נכנסים, אימה וחרדה נכנסת באדם. וישתדל האדם לעשות הכל במסירות נפש גדולה ביותר, משום שעל ידי המסירות נפש יכול לזכות לדברים גדולים ביותר בחג הסוכות. וידוע המעשה, אשר היה האדמו"ר משינואה מספר בכל שנה בחג הסוכות, על יהודי עני מרוד, אשר לא היה לו מאומה ובקושי הצליח לבנות סוכה, אך סכך לא היה לו ובצער גדול הלך ליער ואחר טירחה מרובה, הביא עימו מעט סכך וסכך את הסוכה; והנה, עומד ליד סוכתו אדם עני ומבקש לעשות עימו חג ראשון, ענה לו העני: אני איש עני, בקושי יש לי מה לאכול, יש בעיר הזאת אנשים עשירים גדולים ואולי טוב יותר שילך ויתארח אצלם השפע מרובה ויהיה לעני יותר טוב אצלם, ענה העני: לא, אני רוצה אצלך! בשמחה קיבלו העני, בעל הבית ובמעט שלו עשו ביחד חג בשמחה מרובה, בסיום החג ענה ואמר לו העני, דע לך אני הוא אברהם אבינו ומשום שמסרת נפש על הסוכה ביום האושפיזין של אברהם, שלחו מן השמים שאברהם יהיה איתך ביום האושפיזין. הנה, מה יכול לזכות האדם על ידי מסירות נפש מרובה ביום קדוש ונורא זה. ונוהגים ביום זה להרבות בצדקה יותר מבכל השנה כולה, וסגולות נשגבות ישנם בנתינת צדקה ביום קדוש זה. הנה, עלה בדעתנו קושיה, לסוכה קוראים סוכת שלום וקשה מדוע שמה סוכת שלום? ואפשר לפרש ולומר, הנה בשבת מלווים את האדם שני מלאכים והם נקראים מלאכי השלום ומדוע שמם מלאכי השלום? אלא, ידוע דבכל השבוע יש לאדם שני מלאכים, אחד יצר הטוב ואחד יצר הרע, יצר הטוב מנסה להביא את האדם לטוב, שיקיים מצוות ומעשים טובים ושכל דרכו והליכותיו יהיה לטוב, ויצר הרע גורר את האדם לרע לתאוה וכו'. והנה בשבת, גם האכילה ודברים שבימי חול גשמיים, הם רוחניים ולכן, יש שלום בין המלאכים ולכן, נקראים מלאכי השלום בשביל השלום שבינהם. ועל פי זה יובן, אף בסוכות כולם בשלום בינהם, משום שהסוכה היא קודש ולכן, הסוכה נקראת סוכת שלום. יהי רצון שיתן ה' שלום בחלקנו ושנזכה לאורות הגדולים המושפעים בחג זה והשמחה תיהיה מנת חלקנו. חג שמח! בית הרב.
מגזין אשדוד
דברי תורה יומי מאת האדמו"ר עט"ר שליט"א
רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
ערב חג הסוכות, מהזמנים המיוחדים בשנה לעם ישראל; יש ביום זה כוחות גדולים מאוד ומי חכם, יודע לנצל זמן קדוש זה ולהשיג בו מעלות וכוחות נשגבים. והנה, מלבד האושפיזין, שהם שבעת הרועים, גם אליהו הנביא בא לסוכה ורמז לדבר (ויקרא כ"א): "ב-סוכות ת-שבו ש-בעת י-מים"- ר"ת "תשבי" שזה שמו של אליהו הנביא, אשר בא ונמצא בסוכות יחד עם עם ישראל. וידע האדם, שיש לסוכה כח כמו למקווה ומטהרת את נפש האדם; וידוע אשר מובא בישעיה ד': וסוכה תהיה לצל יומם, לצל עם הכולל בגימטריא- מקווה. וכך אומר המגן אברהם: מצוות סוכה היא בסוד מקווה טהרה, כמו שהמקווה מטהר, כן מצווה זו מטהרת את ישראל, לאביהם שבשמים ומגינה ומצלת אותם מכל הרעות. ובזכות מצוה זו זוכים לזרע של קיימא, ודקדקו "למען ידעו דורותיכם" (ויקרא כ"ג), זוכים לדור ישרים יבורך. וכן, על יד מצווה זו מתעורר רחמי שמים ומי שצריך ניסים מן השמים להיוושע מבעיות וצרות אשר לו זוכה ונושע מן השמים. ועוד, אמרו חז"ל, בזכות מצוות סוכה, זוכה האדם לשמירה כל השנה מן השמים ואור המקיף, מקיף אותו ברגעים וזמנים קשים. וכך, כשמרגיש אדם בליבו גאווה, כח הסוכה להכניס בלב האדם מידת הענווה. והאר"י הקדוש הוסיף ואמר דעל ידי חג סוכות נשפע כל השפע לעולם לכל ימות השנה. וידע האדם, דעל ידי מצוות סוכה, אם מקפיד נפטר הוא מן כל צער אשר לו ודקדקו ואמרו המצטער פטור מן הסוכה, המצטער על ידי מצות הסוכה נפטר מכל צער אשר לו. חג זה נקרא חג האסיף, אוספים בו כח לכל השנה כולה, והאר"י הקדוש חיזק ואמר: מי ששמח בסוכות, חזקה שיהיה שמח כל השנה כולה, ומובטח למי שמקפיד במצוות סוכה שלום בית דהיא סגולה לשלום בית. ועל ידי מצות הסוכה מתקן כל מה שחשב מחשבות רעות במשך השנה. לולב, ר"ת ו-ט-הר ל-בנו ל-עובדך ב-אמת. לולב, ר"ת לו-לב, וידע האדם, דעל ידי שמחת בית השואבה כל שמחה ששמח במשך השנה, שאינה שמחה של מצווה, מתקן אותה על ידי שמחת מצוה בחג הזה. והנה, כשחושבים דברים אלו, לפני החג ויודעים לקראת מה נכנסים, אימה וחרדה נכנסת באדם. וישתדל האדם לעשות הכל במסירות נפש גדולה ביותר, משום שעל ידי המסירות נפש יכול לזכות לדברים גדולים ביותר בחג הסוכות. וידוע המעשה, אשר היה האדמו"ר משינואה מספר בכל שנה בחג הסוכות, על יהודי עני מרוד, אשר לא היה לו מאומה ובקושי הצליח לבנות סוכה, אך סכך לא היה לו ובצער גדול הלך ליער ואחר טירחה מרובה, הביא עימו מעט סכך וסכך את הסוכה; והנה, עומד ליד סוכתו אדם עני ומבקש לעשות עימו חג ראשון, ענה לו העני: אני איש עני, בקושי יש לי מה לאכול, יש בעיר הזאת אנשים עשירים גדולים ואולי טוב יותר שילך ויתארח אצלם השפע מרובה ויהיה לעני יותר טוב אצלם, ענה העני: לא, אני רוצה אצלך! בשמחה קיבלו העני, בעל הבית ובמעט שלו עשו ביחד חג בשמחה מרובה, בסיום החג ענה ואמר לו העני, דע לך אני הוא אברהם אבינו ומשום שמסרת נפש על הסוכה ביום האושפיזין של אברהם, שלחו מן השמים שאברהם יהיה איתך ביום האושפיזין. הנה, מה יכול לזכות האדם על ידי מסירות נפש מרובה ביום קדוש ונורא זה. ונוהגים ביום זה להרבות בצדקה יותר מבכל השנה כולה, וסגולות נשגבות ישנם בנתינת צדקה ביום קדוש זה. הנה, עלה בדעתנו קושיה, לסוכה קוראים סוכת שלום וקשה מדוע שמה סוכת שלום? ואפשר לפרש ולומר, הנה בשבת מלווים את האדם שני מלאכים והם נקראים מלאכי השלום ומדוע שמם מלאכי השלום? אלא, ידוע דבכל השבוע יש לאדם שני מלאכים, אחד יצר הטוב ואחד יצר הרע, יצר הטוב מנסה להביא את האדם לטוב, שיקיים מצוות ומעשים טובים ושכל דרכו והליכותיו יהיה לטוב, ויצר הרע גורר את האדם לרע לתאוה וכו'. והנה בשבת, גם האכילה ודברים שבימי חול גשמיים, הם רוחניים ולכן, יש שלום בין המלאכים ולכן, נקראים מלאכי השלום בשביל השלום שבינהם. ועל פי זה יובן, אף בסוכות כולם בשלום בינהם, משום שהסוכה היא קודש ולכן, הסוכה נקראת סוכת שלום. יהי רצון שיתן ה' שלום בחלקנו ושנזכה לאורות הגדולים המושפעים בחג זה והשמחה תיהיה מנת חלקנו. חג שמח! בית הרב.
מגזין אשדוד
נאמר בפרשת השבוע: "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם".
ורש"י פירש: אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא והרמב"ן הקשה: ולא הבינותי הרי ביכורים נותנים לכהן ואם לא לכהן שבימיו, למי יתן?
ואפשר לפשר ולומר, כהנים בימים ההם, הם היו הרבנים המדריכים של כלל עם ישראל, הם היו מלמדים את העם את הדרך בה ילכו וזה "כי מציון תצא תורה" מהכהנים הנמצאים בבית המקדש, תצא תורה, היו מלמדים את העם תורה ודרך בה ילכו.
והנה טבע ואופי האדם כל דבר שיש לו חושב ואומר, לאחר יש טוב ממני, או בדור הקודם היו כהנים צדיקים וחסידים מאלו ואין ליבו שלם ובטוח עם אשר יש בידו וזה אופי וטבע האדם ועל פי זה נבאר ונאמר המשנה באבות ו' המשנה מונה ארבעים ושמונה דברים, שעל ידם אפשר לקנות את התורה: אחד מהדברים "המכיר את מקומו" ועוד דבר מ- 48 הדברים: "והשמח בחלקו"
אפשר לפרש ולומר: אדם שאינו מכיר את מקומו וכל היום חושב על מקום אחר, לא יכול להגיע לשום מקום ולא יכול לעלות ולהתעלות ומתדרדר מטה מטה וכל חייו פחי נפש קשים וחיי מרורים חי, נצייר בדעתנו תלמיד לומד בישיבה, אם כל היום חושב על מר גורלו, אילו למד בישיבה אחרת, אילו חבריו היו חברים אחרים, לעולם לא יגיע לאף מעלה בתורה וכן, אדם שעובד בעבודה מסויימת וכל היום חושב על עבודה אחרת, לעולם לא יצליח בעבודתו כך בעל ואשה, אשר התחתנו וכל היום חושבים אילו התחתנתי עם דבר אחר, כל חייהם חיי מרורים לכן, המכיר את מקומו ויודע שזה המקום של שורש נשמתו וזה אשר לו, רק אז יכול למצוא שקט ומזור לנפשו.
וכן, השמח בחלקו, אחרי שיודע שזה מקומו הוא שמח ומבין, שמה שיש לו זה הטוב ביותר בשבילו ואחרי שיש את שתי המידות האלו מכיר את מקומו ושמח בחלקו, נפשו יותר בריאה ויותר חזקה להתקדם בכל מעלה וכל דרך על פי זה יובן הפסוק "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם" לא תחשוב על כהנים אחרים, אולי הם טובים יותר, אולי כהן פלוני יותר טוב מכהן שני, אולי לפני שנים היו כהנים יותר טובים אלא ובאת אל הכהן אשר נמצא בימיך
לכן, נחזק עצמנו ונשמח באשר נתן לנו הקב"ה ונדע שזה הטוב ביותר עבורנו וכשאדם מבין שמקומו זה הטוב לו ביותר, קל לו להשלים עם נפשו ולהכין את חייו להתקרב יותר להקב"ה. הנה אתמול אחד מהאהובים והחביבים מבני הישיבה הקשה ושאל אותנו שאלה מדוע עושים תשליך ביום ראש השנה? והתשובה לכך מובאת במהרי"ל הלכות ראש השנה פירש ואמר תשליך הוא זכר לעקדת יצחק, כשלקח אברהם אבינו את יצחק לעקדה, עמד השטן להכשילו וברא נהרות ומעיינות והקשה על אברהם להתקדם וללכת לכיוון הר המוריה, עד שאברהם כמעט תבע ואברהם אבינו לא נכנע והמשיך בכל כוחו ועל ידי תשליך ביום ראש השנה מעוררים ומזכירים בדרך זו את עקדת יצחק ואולי נוסיף ונאמר יותר ידוע שיצר הרע כשרואה שאדם מתחיל להתקרב להקב"ה מעמיד בפניו את כל הנסיונות הקשים בכדי להכשילו והנה ביום ראש השנה, מקבלים אנו על עצמו קבלות רבות לשינוי המעשים לדרך חדשה והשטן בכל כח מנסה לערער ולהקשות הכל לאדם ולכן, אנו מזכירים את הנהר, שאף אברהם כשקיבל על עצמו לעשות רצון ה' בעקדת יצחק עמד השטן בכל הדרכים והדרך הראשונה בנהר שכמעט תבע בו אברהם, אף אנו לא נשבר משום ניסויים מזכירים את כוחו של אברהם בנהרות ובימים להכניע את יצרו בזמן העקדה.
ואמרו חז"ל שטוב לעשות תשליך במים, אשר ישנם דגים ומדוע דגים? לרמוז ולומר לו כשם שהדגים ישנה סכנה מרחפת עליהם מרשתות ומדייגים, אף אנו יש בחיינו סכנות מרובות, רגע רגע וכל החיים בחזקת סכנה.
נחשוב בדעתנו, עצה טובה לזכות בדין להינצל מכל הסכנות העורבות לנו בחיינו, חשבנו לבאר ולאמר בסימנים שמברכים בליל ראש השנה יש סימן שמברכים ואומרים "יהי רצון שירבו זכויותנו" וקשה, איך ירבו זכויותנו, הרי אין נס שמתרבים הזכויות?! אם עומלים ועובדים אפשר להרבות זכויות, אך פתאם ירבו זכויותנו?! אלא, העושה תשובה מאהבה, כל עברותיו נהפכים לו, כזכויות וזהו כח גדול, כל השנה חטאת, מעלת וגזלת וכאשר תעשה תשובה מאהבה, הקב"ה לוקח את כל העוונות והופכם לזכויות וזה "וירבו זכויותנו" שנזכה לעשות תשובה מאהבה ואז ירבו זכויותנו משום שכל העוונות נהפכים כזכויות.
ולכן, נשתדל בימים אלה להתבונן, בכל מעשינו ולהגיע לאהבה אמיתית אהבת ה' ונשוב אל ה' באהבה שלמה ונשתדל בעזרת ה' בכל כח, לעלות ולהתעלות ולהרבות בזכויות ומעשים טובים.
בעזרת ה' ביום חמישי נקבל על עצמנו קבלות בשיעור הקדוש בבית המדרש הגדול באשדוד בסיומו נתפלל יחד סליחות והתרת נדרים והתרת קללות
נחזק בכל כח את הטיסה הקדושה לציון רבנו אליעזר פאפו זצוק"ל, זכותו יגן עלינו ועל כל המשתדלים לשמו לזכרו ולכבודו.
תודה רבה.
ידיעות אשדוד
צריך האדם לדעת, החיים עם בני המשפחה, עם החברים ובכל עניין, הם, להבדיל, כמו בנק. כשעושה האדם טוב, הינו כמפקיד כסף וכשפוגע ועושה רע הוא כמושך. אם ההפקדות והמשיכות, אינן תואמות, לבסוף מפסיד האדם והמקום ההוא נסגר בפניו.
ואם ימשיך וינהג כך, בעוד כמה מקומות בעוד כמה פעמים, הרבה מן העולם יהיו חסומים לפניו.
לכן, ישתדל האדם, בכול כוחו, להיות ביתרון בכול עת, עם אנשי ביתו, עם ידידיו, עם אוהביו עם שותפיו ישתדל להיות ביתרה גדולה כל הימים. ולפעמים יזכור האדם, שיכול במשיכה אחת ובמעשה אחד, למשוך ולקלקל ולהרוס כל אשר בנה במשך שנים רבות.
כך גם עם הקב"ה, כמה שמרחיב ומגדיל האדם את חסדו, מעשה המצוות אשר עושה, את הטוב אשר גומל, היתרון שלו, גדול והזכות שלו מרובה.
מובא מעשה בספרים הקדמונים, על איש עשיר אשר בתים רבים היו לו, אך כעסו גדול היה ולא היה שום אדם, אשר היה מחזיק מעמד בנכסיו יותר מימים מספר; היה רב וצועק, פוגע ומעליב ומשליך את האנשים מביתו.
אחרי שנים רבות, ששום אדם, לא החזיק מעמד אצל ועשיר גדול, בא לגור באחד מנכסיו והאריך שם ימים רבים. אחרי שנים רבות, באו ושאלו את אותו עשיר איך אפשר במקום שכולם נכשלו אתה הצלחת וימים רבים גרת בביתו? ענה ואמר להם: גם אליי היה בא, כועס, צועק מבזה, אך לי יש דברים רבים בביתי ועד שהייתי מתחיל לאסוף אותם ולסדר אותם לצאת מביתו, היה מתחרט, חוזר בו ומבקש להסתדר עימי. כול האנשים, אשר קדמו לי, לא היה להם רכוש מרובה בבית ולכן, מיד כשכעס היה מגרש אותם והיו הולכים, אני לא כך ולכן כך יכולתי להאריך ימים רבים.
כך ידע האדם, ככול שרכושו הרוחני ורכושו הנפשי עם קרוביו, אוהביו וידידו מתרבה, כך יש לו אורך חיים ארוך יותר בכל עניין. לכן, מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה -" טוב שם משמן טוב".
אין מעשה טוב, אשר עושה האדם, שלא עומד איתו או יעמוד איתו בעתיד, וכל מעשיך בספר נכתבים. וגם כשרואה האדם, שעשה טוב ואינו רואה תועלת ואפילו ח"ו נראה לו שההפך קרה לו ונזק נהיה לו, לא יפול ברוחו, ימתין ויחכה כי אין דבר שאין לו שעה.
אך ישים מול עיניו, בכל עת ובכל זמן, שהפזיזות והנמהרות, החורבן הגדול ביותר בחיי האדם. כל דבר אשר עושה האדם בפזיזות, הרס וחורבן יהיה אחריתו.
וכך כל הדיירים, אשר דרו בביתו של הכעסן עזבו מהר וזה, שהמתין כמה ימים, לארוז את חפציו, בזמן הזה כעסו וקצפו של בעל הכעס עבר וירד לו.
וכך מובא בספרים הקדושים, על איש פשוט שנשא אישה ואחרי כמה חודשים לאחר החתונה ראו שפרנסתם קשה מנשוא, החליטו שהבעל יקח את מקל הנדודים וילך לנדוד, מעיר לעיר וממדינה למדינה, להביא את פרנסת המשפחה. וידעו שמסע זה יכול לקחת שנים מרובות.
בצר להם, החליטו, שאין עצה ואין תבונה אלה לקום ולעשות זאת.
נפרדו בכאב, הבעל הלך לדרכו.
בדרך לא דרך, האישה חיזקה את בעלה שתשמור את כל אשר צריך לשמור.שנים עברו ואחרי כעשרים שנה, חזר עם רכוש מרובה למשפחתו, אחרי שלא היה שום קשר עם בני משפחתו. לפני שנכנס בהתרגשות לביתו, שמע את אישתו מדברת עם איש זר. כעס, כעס גדול וחמתו בערה בו, הוציא את חרבו ורצה להיכנס להכות את שניהם למיתה בחרבו. רגע לפני שעשה זאת, נזכר בצוואת אביו לפני מותו לעולם אל תיקח החלטה, עד אשר תישן לילה עם המחשבה על מעשיך, האם טובים או לא ? החזיר את חרבו לנרתיקו ואמר אמתין עד מחר בבוקר ואז אנקום את נקמתי - ישב ועצר ובלם את כעסו ומאחורי החלון שומע אותם מדברים ובתוך הדיבור שומע את אישתו אומרת לאדם הזה, כמה צער יש בליבי על אביך, אילו ידע, לפני שיצא לנדוד בשביל פרנסתנו, לביטחון לחיינו לעת זיקנה, שהרה אני ודאי היה בא מהר ומחתן אותך ושמח בך שמחה גדולה. כששמע אותו אדם, את המילים הללו כחרב נדקרה בליבו, אם בכעסו היה נכנס ועושה את אשר רצה לעשות, היה הורג את בנו חמודו ואת אישתו, אשר מסרה נפש על בנה בצער ובעינוי הנפש ובעניות מרובה .
לכן יזהר וישמר האדם, לעצור ולמנוע את עצמו מדחפים וכעסים ויעצור קמעה ואז ודאי הרבה מהטעויות ומהשיגיונות, אשר מצטער עליהם בחיים, לא יצטרך להגיע, להתעצב, ולהצטער.
נכנסים אנו ומתקרבים לימי הרחמים והסליחות זה הזמן להרבות במעשים טובים וללמוד לעצור ולחסום את עצמו בשעות שהדחפים והיצרים שולטים עליו וישתדל להחליט את החלטותיו, משכל בריא ולא מדחפים, כעסים ויצרים ודברים אשר אינם בריאים.
הקב"ה יזכנו ללכת בדרכו לקיים מצוותיו ולעובדו בלבב שלם ובאמת.
ידיעות אשדוד
צריך האדם לדעת, החיים עם בני המשפחה, עם החברים ובכל עניין, הם, להבדיל, כמו בנק. כשעושה האדם טוב, הינו כמפקיד כסף וכשפוגע ועושה רע הוא כמושך. אם ההפקדות והמשיכות, אינן תואמות, לבסוף מפסיד האדם והמקום ההוא נסגר בפניו.
ואם ימשיך וינהג כך, בעוד כמה מקומות בעוד כמה פעמים, הרבה מן העולם יהיו חסומים לפניו.
לכן, ישתדל האדם, בכול כוחו, להיות ביתרון בכול עת, עם אנשי ביתו, עם ידידיו, עם אוהביו עם שותפיו ישתדל להיות ביתרה גדולה כל הימים. ולפעמים יזכור האדם, שיכול במשיכה אחת ובמעשה אחד, למשוך ולקלקל ולהרוס כל אשר בנה במשך שנים רבות.
כך גם עם הקב"ה, כמה שמרחיב ומגדיל האדם את חסדו, מעשה המצוות אשר עושה, את הטוב אשר גומל, היתרון שלו, גדול והזכות שלו מרובה.
מובא מעשה בספרים הקדמונים, על איש עשיר אשר בתים רבים היו לו, אך כעסו גדול היה ולא היה שום אדם, אשר היה מחזיק מעמד בנכסיו יותר מימים מספר; היה רב וצועק, פוגע ומעליב ומשליך את האנשים מביתו.
אחרי שנים רבות, ששום אדם, לא החזיק מעמד אצל ועשיר גדול, בא לגור באחד מנכסיו והאריך שם ימים רבים. אחרי שנים רבות, באו ושאלו את אותו עשיר איך אפשר במקום שכולם נכשלו אתה הצלחת וימים רבים גרת בביתו? ענה ואמר להם: גם אליי היה בא, כועס, צועק מבזה, אך לי יש דברים רבים בביתי ועד שהייתי מתחיל לאסוף אותם ולסדר אותם לצאת מביתו, היה מתחרט, חוזר בו ומבקש להסתדר עימי. כול האנשים, אשר קדמו לי, לא היה להם רכוש מרובה בבית ולכן, מיד כשכעס היה מגרש אותם והיו הולכים, אני לא כך ולכן כך יכולתי להאריך ימים רבים.
כך ידע האדם, ככול שרכושו הרוחני ורכושו הנפשי עם קרוביו, אוהביו וידידו מתרבה, כך יש לו אורך חיים ארוך יותר בכל עניין. לכן, מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה -" טוב שם משמן טוב".
אין מעשה טוב, אשר עושה האדם, שלא עומד איתו או יעמוד איתו בעתיד, וכל מעשיך בספר נכתבים. וגם כשרואה האדם, שעשה טוב ואינו רואה תועלת ואפילו ח"ו נראה לו שההפך קרה לו ונזק נהיה לו, לא יפול ברוחו, ימתין ויחכה כי אין דבר שאין לו שעה.
אך ישים מול עיניו, בכל עת ובכל זמן, שהפזיזות והנמהרות, החורבן הגדול ביותר בחיי האדם. כל דבר אשר עושה האדם בפזיזות, הרס וחורבן יהיה אחריתו.
וכך כל הדיירים, אשר דרו בביתו של הכעסן עזבו מהר וזה, שהמתין כמה ימים, לארוז את חפציו, בזמן הזה כעסו וקצפו של בעל הכעס עבר וירד לו.
וכך מובא בספרים הקדושים, על איש פשוט שנשא אישה ואחרי כמה חודשים לאחר החתונה ראו שפרנסתם קשה מנשוא, החליטו שהבעל יקח את מקל הנדודים וילך לנדוד, מעיר לעיר וממדינה למדינה, להביא את פרנסת המשפחה. וידעו שמסע זה יכול לקחת שנים מרובות.
בצר להם, החליטו, שאין עצה ואין תבונה אלה לקום ולעשות זאת.
נפרדו בכאב, הבעל הלך לדרכו.
בדרך לא דרך, האישה חיזקה את בעלה שתשמור את כל אשר צריך לשמור.שנים עברו ואחרי כעשרים שנה, חזר עם רכוש מרובה למשפחתו, אחרי שלא היה שום קשר עם בני משפחתו. לפני שנכנס בהתרגשות לביתו, שמע את אישתו מדברת עם איש זר. כעס, כעס גדול וחמתו בערה בו, הוציא את חרבו ורצה להיכנס להכות את שניהם למיתה בחרבו. רגע לפני שעשה זאת, נזכר בצוואת אביו לפני מותו לעולם אל תיקח החלטה, עד אשר תישן לילה עם המחשבה על מעשיך, האם טובים או לא ? החזיר את חרבו לנרתיקו ואמר אמתין עד מחר בבוקר ואז אנקום את נקמתי - ישב ועצר ובלם את כעסו ומאחורי החלון שומע אותם מדברים ובתוך הדיבור שומע את אישתו אומרת לאדם הזה, כמה צער יש בליבי על אביך, אילו ידע, לפני שיצא לנדוד בשביל פרנסתנו, לביטחון לחיינו לעת זיקנה, שהרה אני ודאי היה בא מהר ומחתן אותך ושמח בך שמחה גדולה. כששמע אותו אדם, את המילים הללו כחרב נדקרה בליבו, אם בכעסו היה נכנס ועושה את אשר רצה לעשות, היה הורג את בנו חמודו ואת אישתו, אשר מסרה נפש על בנה בצער ובעינוי הנפש ובעניות מרובה .
לכן יזהר וישמר האדם, לעצור ולמנוע את עצמו מדחפים וכעסים ויעצור קמעה ואז ודאי הרבה מהטעויות ומהשיגיונות, אשר מצטער עליהם בחיים, לא יצטרך להגיע, להתעצב, ולהצטער.
נכנסים אנו ומתקרבים לימי הרחמים והסליחות זה הזמן להרבות במעשים טובים וללמוד לעצור ולחסום את עצמו בשעות שהדחפים והיצרים שולטים עליו וישתדל להחליט את החלטותיו, משכל בריא ולא מדחפים, כעסים ויצרים ודברים אשר אינם בריאים.
הקב"ה יזכנו ללכת בדרכו לקיים מצוותיו ולעובדו בלבב שלם ובאמת.
ידיעות אשדוד
צריך האדם לדעת, החיים עם בני המשפחה, עם החברים ובכל עניין, הם, להבדיל, כמו בנק. כשעושה האדם טוב, הינו כמפקיד כסף וכשפוגע ועושה רע הוא כמושך. אם ההפקדות והמשיכות, אינן תואמות, לבסוף מפסיד האדם והמקום ההוא נסגר בפניו.
ואם ימשיך וינהג כך, בעוד כמה מקומות בעוד כמה פעמים, הרבה מן העולם יהיו חסומים לפניו.
לכן, ישתדל האדם, בכול כוחו, להיות ביתרון בכול עת, עם אנשי ביתו, עם ידידיו, עם אוהביו עם שותפיו ישתדל להיות ביתרה גדולה כל הימים. ולפעמים יזכור האדם, שיכול במשיכה אחת ובמעשה אחד, למשוך ולקלקל ולהרוס כל אשר בנה במשך שנים רבות.
כך גם עם הקב"ה, כמה שמרחיב ומגדיל האדם את חסדו, מעשה המצוות אשר עושה, את הטוב אשר גומל, היתרון שלו, גדול והזכות שלו מרובה.
מובא מעשה בספרים הקדמונים, על איש עשיר אשר בתים רבים היו לו, אך כעסו גדול היה ולא היה שום אדם, אשר היה מחזיק מעמד בנכסיו יותר מימים מספר; היה רב וצועק, פוגע ומעליב ומשליך את האנשים מביתו.
אחרי שנים רבות, ששום אדם, לא החזיק מעמד אצל ועשיר גדול, בא לגור באחד מנכסיו והאריך שם ימים רבים. אחרי שנים רבות, באו ושאלו את אותו עשיר איך אפשר במקום שכולם נכשלו אתה הצלחת וימים רבים גרת בביתו? ענה ואמר להם: גם אליי היה בא, כועס, צועק מבזה, אך לי יש דברים רבים בביתי ועד שהייתי מתחיל לאסוף אותם ולסדר אותם לצאת מביתו, היה מתחרט, חוזר בו ומבקש להסתדר עימי. כול האנשים, אשר קדמו לי, לא היה להם רכוש מרובה בבית ולכן, מיד כשכעס היה מגרש אותם והיו הולכים, אני לא כך ולכן כך יכולתי להאריך ימים רבים.
כך ידע האדם, ככול שרכושו הרוחני ורכושו הנפשי עם קרוביו, אוהביו וידידו מתרבה, כך יש לו אורך חיים ארוך יותר בכל עניין. לכן, מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה -" טוב שם משמן טוב".
אין מעשה טוב, אשר עושה האדם, שלא עומד איתו או יעמוד איתו בעתיד, וכל מעשיך בספר נכתבים. וגם כשרואה האדם, שעשה טוב ואינו רואה תועלת ואפילו ח"ו נראה לו שההפך קרה לו ונזק נהיה לו, לא יפול ברוחו, ימתין ויחכה כי אין דבר שאין לו שעה.
אך ישים מול עיניו, בכל עת ובכל זמן, שהפזיזות והנמהרות, החורבן הגדול ביותר בחיי האדם. כל דבר אשר עושה האדם בפזיזות, הרס וחורבן יהיה אחריתו.
וכך כל הדיירים, אשר דרו בביתו של הכעסן עזבו מהר וזה, שהמתין כמה ימים, לארוז את חפציו, בזמן הזה כעסו וקצפו של בעל הכעס עבר וירד לו.
וכך מובא בספרים הקדושים, על איש פשוט שנשא אישה ואחרי כמה חודשים לאחר החתונה ראו שפרנסתם קשה מנשוא, החליטו שהבעל יקח את מקל הנדודים וילך לנדוד, מעיר לעיר וממדינה למדינה, להביא את פרנסת המשפחה. וידעו שמסע זה יכול לקחת שנים מרובות.
בצר להם, החליטו, שאין עצה ואין תבונה אלה לקום ולעשות זאת.
נפרדו בכאב, הבעל הלך לדרכו.
בדרך לא דרך, האישה חיזקה את בעלה שתשמור את כל אשר צריך לשמור.שנים עברו ואחרי כעשרים שנה, חזר עם רכוש מרובה למשפחתו, אחרי שלא היה שום קשר עם בני משפחתו. לפני שנכנס בהתרגשות לביתו, שמע את אישתו מדברת עם איש זר. כעס, כעס גדול וחמתו בערה בו, הוציא את חרבו ורצה להיכנס להכות את שניהם למיתה בחרבו. רגע לפני שעשה זאת, נזכר בצוואת אביו לפני מותו לעולם אל תיקח החלטה, עד אשר תישן לילה עם המחשבה על מעשיך, האם טובים או לא ? החזיר את חרבו לנרתיקו ואמר אמתין עד מחר בבוקר ואז אנקום את נקמתי - ישב ועצר ובלם את כעסו ומאחורי החלון שומע אותם מדברים ובתוך הדיבור שומע את אישתו אומרת לאדם הזה, כמה צער יש בליבי על אביך, אילו ידע, לפני שיצא לנדוד בשביל פרנסתנו, לביטחון לחיינו לעת זיקנה, שהרה אני ודאי היה בא מהר ומחתן אותך ושמח בך שמחה גדולה. כששמע אותו אדם, את המילים הללו כחרב נדקרה בליבו, אם בכעסו היה נכנס ועושה את אשר רצה לעשות, היה הורג את בנו חמודו ואת אישתו, אשר מסרה נפש על בנה בצער ובעינוי הנפש ובעניות מרובה .
לכן יזהר וישמר האדם, לעצור ולמנוע את עצמו מדחפים וכעסים ויעצור קמעה ואז ודאי הרבה מהטעויות ומהשיגיונות, אשר מצטער עליהם בחיים, לא יצטרך להגיע, להתעצב, ולהצטער.
נכנסים אנו ומתקרבים לימי הרחמים והסליחות זה הזמן להרבות במעשים טובים וללמוד לעצור ולחסום את עצמו בשעות שהדחפים והיצרים שולטים עליו וישתדל להחליט את החלטותיו, משכל בריא ולא מדחפים, כעסים ויצרים ודברים אשר אינם בריאים.
הקב"ה יזכנו ללכת בדרכו לקיים מצוותיו ולעובדו בלבב שלם ובאמת.
ידיעות אשדוד
צריך האדם לדעת, החיים עם בני המשפחה, עם החברים ובכל עניין, הם, להבדיל, כמו בנק. כשעושה האדם טוב, הינו כמפקיד כסף וכשפוגע ועושה רע הוא כמושך. אם ההפקדות והמשיכות, אינן תואמות, לבסוף מפסיד האדם והמקום ההוא נסגר בפניו.
ואם ימשיך וינהג כך, בעוד כמה מקומות בעוד כמה פעמים, הרבה מן העולם יהיו חסומים לפניו.
לכן, ישתדל האדם, בכול כוחו, להיות ביתרון בכול עת, עם אנשי ביתו, עם ידידיו, עם אוהביו עם שותפיו ישתדל להיות ביתרה גדולה כל הימים. ולפעמים יזכור האדם, שיכול במשיכה אחת ובמעשה אחד, למשוך ולקלקל ולהרוס כל אשר בנה במשך שנים רבות.
כך גם עם הקב"ה, כמה שמרחיב ומגדיל האדם את חסדו, מעשה המצוות אשר עושה, את הטוב אשר גומל, היתרון שלו, גדול והזכות שלו מרובה.
מובא מעשה בספרים הקדמונים, על איש עשיר אשר בתים רבים היו לו, אך כעסו גדול היה ולא היה שום אדם, אשר היה מחזיק מעמד בנכסיו יותר מימים מספר; היה רב וצועק, פוגע ומעליב ומשליך את האנשים מביתו.
אחרי שנים רבות, ששום אדם, לא החזיק מעמד אצל ועשיר גדול, בא לגור באחד מנכסיו והאריך שם ימים רבים. אחרי שנים רבות, באו ושאלו את אותו עשיר איך אפשר במקום שכולם נכשלו אתה הצלחת וימים רבים גרת בביתו? ענה ואמר להם: גם אליי היה בא, כועס, צועק מבזה, אך לי יש דברים רבים בביתי ועד שהייתי מתחיל לאסוף אותם ולסדר אותם לצאת מביתו, היה מתחרט, חוזר בו ומבקש להסתדר עימי. כול האנשים, אשר קדמו לי, לא היה להם רכוש מרובה בבית ולכן, מיד כשכעס היה מגרש אותם והיו הולכים, אני לא כך ולכן כך יכולתי להאריך ימים רבים.
כך ידע האדם, ככול שרכושו הרוחני ורכושו הנפשי עם קרוביו, אוהביו וידידו מתרבה, כך יש לו אורך חיים ארוך יותר בכל עניין. לכן, מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה -" טוב שם משמן טוב".
אין מעשה טוב, אשר עושה האדם, שלא עומד איתו או יעמוד איתו בעתיד, וכל מעשיך בספר נכתבים. וגם כשרואה האדם, שעשה טוב ואינו רואה תועלת ואפילו ח"ו נראה לו שההפך קרה לו ונזק נהיה לו, לא יפול ברוחו, ימתין ויחכה כי אין דבר שאין לו שעה.
אך ישים מול עיניו, בכל עת ובכל זמן, שהפזיזות והנמהרות, החורבן הגדול ביותר בחיי האדם. כל דבר אשר עושה האדם בפזיזות, הרס וחורבן יהיה אחריתו.
וכך כל הדיירים, אשר דרו בביתו של הכעסן עזבו מהר וזה, שהמתין כמה ימים, לארוז את חפציו, בזמן הזה כעסו וקצפו של בעל הכעס עבר וירד לו.
וכך מובא בספרים הקדושים, על איש פשוט שנשא אישה ואחרי כמה חודשים לאחר החתונה ראו שפרנסתם קשה מנשוא, החליטו שהבעל יקח את מקל הנדודים וילך לנדוד, מעיר לעיר וממדינה למדינה, להביא את פרנסת המשפחה. וידעו שמסע זה יכול לקחת שנים מרובות.
בצר להם, החליטו, שאין עצה ואין תבונה אלה לקום ולעשות זאת.
נפרדו בכאב, הבעל הלך לדרכו.
בדרך לא דרך, האישה חיזקה את בעלה שתשמור את כל אשר צריך לשמור.שנים עברו ואחרי כעשרים שנה, חזר עם רכוש מרובה למשפחתו, אחרי שלא היה שום קשר עם בני משפחתו. לפני שנכנס בהתרגשות לביתו, שמע את אישתו מדברת עם איש זר. כעס, כעס גדול וחמתו בערה בו, הוציא את חרבו ורצה להיכנס להכות את שניהם למיתה בחרבו. רגע לפני שעשה זאת, נזכר בצוואת אביו לפני מותו לעולם אל תיקח החלטה, עד אשר תישן לילה עם המחשבה על מעשיך, האם טובים או לא ? החזיר את חרבו לנרתיקו ואמר אמתין עד מחר בבוקר ואז אנקום את נקמתי - ישב ועצר ובלם את כעסו ומאחורי החלון שומע אותם מדברים ובתוך הדיבור שומע את אישתו אומרת לאדם הזה, כמה צער יש בליבי על אביך, אילו ידע, לפני שיצא לנדוד בשביל פרנסתנו, לביטחון לחיינו לעת זיקנה, שהרה אני ודאי היה בא מהר ומחתן אותך ושמח בך שמחה גדולה. כששמע אותו אדם, את המילים הללו כחרב נדקרה בליבו, אם בכעסו היה נכנס ועושה את אשר רצה לעשות, היה הורג את בנו חמודו ואת אישתו, אשר מסרה נפש על בנה בצער ובעינוי הנפש ובעניות מרובה .
לכן יזהר וישמר האדם, לעצור ולמנוע את עצמו מדחפים וכעסים ויעצור קמעה ואז ודאי הרבה מהטעויות ומהשיגיונות, אשר מצטער עליהם בחיים, לא יצטרך להגיע, להתעצב, ולהצטער.
נכנסים אנו ומתקרבים לימי הרחמים והסליחות זה הזמן להרבות במעשים טובים וללמוד לעצור ולחסום את עצמו בשעות שהדחפים והיצרים שולטים עליו וישתדל להחליט את החלטותיו, משכל בריא ולא מדחפים, כעסים ויצרים ודברים אשר אינם בריאים.
הקב"ה יזכנו ללכת בדרכו לקיים מצוותיו ולעובדו בלבב שלם ובאמת.
ידיעות אשדוד
צריך האדם לדעת, החיים עם בני המשפחה, עם החברים ובכל עניין, הם, להבדיל, כמו בנק. כשעושה האדם טוב, הינו כמפקיד כסף וכשפוגע ועושה רע הוא כמושך. אם ההפקדות והמשיכות, אינן תואמות, לבסוף מפסיד האדם והמקום ההוא נסגר בפניו.
ואם ימשיך וינהג כך, בעוד כמה מקומות בעוד כמה פעמים, הרבה מן העולם יהיו חסומים לפניו.
לכן, ישתדל האדם, בכול כוחו, להיות ביתרון בכול עת, עם אנשי ביתו, עם ידידיו, עם אוהביו עם שותפיו ישתדל להיות ביתרה גדולה כל הימים. ולפעמים יזכור האדם, שיכול במשיכה אחת ובמעשה אחד, למשוך ולקלקל ולהרוס כל אשר בנה במשך שנים רבות.
כך גם עם הקב"ה, כמה שמרחיב ומגדיל האדם את חסדו, מעשה המצוות אשר עושה, את הטוב אשר גומל, היתרון שלו, גדול והזכות שלו מרובה.
מובא מעשה בספרים הקדמונים, על איש עשיר אשר בתים רבים היו לו, אך כעסו גדול היה ולא היה שום אדם, אשר היה מחזיק מעמד בנכסיו יותר מימים מספר; היה רב וצועק, פוגע ומעליב ומשליך את האנשים מביתו.
אחרי שנים רבות, ששום אדם, לא החזיק מעמד אצל ועשיר גדול, בא לגור באחד מנכסיו והאריך שם ימים רבים. אחרי שנים רבות, באו ושאלו את אותו עשיר איך אפשר במקום שכולם נכשלו אתה הצלחת וימים רבים גרת בביתו? ענה ואמר להם: גם אליי היה בא, כועס, צועק מבזה, אך לי יש דברים רבים בביתי ועד שהייתי מתחיל לאסוף אותם ולסדר אותם לצאת מביתו, היה מתחרט, חוזר בו ומבקש להסתדר עימי. כול האנשים, אשר קדמו לי, לא היה להם רכוש מרובה בבית ולכן, מיד כשכעס היה מגרש אותם והיו הולכים, אני לא כך ולכן כך יכולתי להאריך ימים רבים.
כך ידע האדם, ככול שרכושו הרוחני ורכושו הנפשי עם קרוביו, אוהביו וידידו מתרבה, כך יש לו אורך חיים ארוך יותר בכל עניין. לכן, מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה -" טוב שם משמן טוב".
אין מעשה טוב, אשר עושה האדם, שלא עומד איתו או יעמוד איתו בעתיד, וכל מעשיך בספר נכתבים. וגם כשרואה האדם, שעשה טוב ואינו רואה תועלת ואפילו ח"ו נראה לו שההפך קרה לו ונזק נהיה לו, לא יפול ברוחו, ימתין ויחכה כי אין דבר שאין לו שעה.
אך ישים מול עיניו, בכל עת ובכל זמן, שהפזיזות והנמהרות, החורבן הגדול ביותר בחיי האדם. כל דבר אשר עושה האדם בפזיזות, הרס וחורבן יהיה אחריתו.
וכך כל הדיירים, אשר דרו בביתו של הכעסן עזבו מהר וזה, שהמתין כמה ימים, לארוז את חפציו, בזמן הזה כעסו וקצפו של בעל הכעס עבר וירד לו.
וכך מובא בספרים הקדושים, על איש פשוט שנשא אישה ואחרי כמה חודשים לאחר החתונה ראו שפרנסתם קשה מנשוא, החליטו שהבעל יקח את מקל הנדודים וילך לנדוד, מעיר לעיר וממדינה למדינה, להביא את פרנסת המשפחה. וידעו שמסע זה יכול לקחת שנים מרובות.
בצר להם, החליטו, שאין עצה ואין תבונה אלה לקום ולעשות זאת.
נפרדו בכאב, הבעל הלך לדרכו.
בדרך לא דרך, האישה חיזקה את בעלה שתשמור את כל אשר צריך לשמור.שנים עברו ואחרי כעשרים שנה, חזר עם רכוש מרובה למשפחתו, אחרי שלא היה שום קשר עם בני משפחתו. לפני שנכנס בהתרגשות לביתו, שמע את אישתו מדברת עם איש זר. כעס, כעס גדול וחמתו בערה בו, הוציא את חרבו ורצה להיכנס להכות את שניהם למיתה בחרבו. רגע לפני שעשה זאת, נזכר בצוואת אביו לפני מותו לעולם אל תיקח החלטה, עד אשר תישן לילה עם המחשבה על מעשיך, האם טובים או לא ? החזיר את חרבו לנרתיקו ואמר אמתין עד מחר בבוקר ואז אנקום את נקמתי - ישב ועצר ובלם את כעסו ומאחורי החלון שומע אותם מדברים ובתוך הדיבור שומע את אישתו אומרת לאדם הזה, כמה צער יש בליבי על אביך, אילו ידע, לפני שיצא לנדוד בשביל פרנסתנו, לביטחון לחיינו לעת זיקנה, שהרה אני ודאי היה בא מהר ומחתן אותך ושמח בך שמחה גדולה. כששמע אותו אדם, את המילים הללו כחרב נדקרה בליבו, אם בכעסו היה נכנס ועושה את אשר רצה לעשות, היה הורג את בנו חמודו ואת אישתו, אשר מסרה נפש על בנה בצער ובעינוי הנפש ובעניות מרובה .
לכן יזהר וישמר האדם, לעצור ולמנוע את עצמו מדחפים וכעסים ויעצור קמעה ואז ודאי הרבה מהטעויות ומהשיגיונות, אשר מצטער עליהם בחיים, לא יצטרך להגיע, להתעצב, ולהצטער.
נכנסים אנו ומתקרבים לימי הרחמים והסליחות זה הזמן להרבות במעשים טובים וללמוד לעצור ולחסום את עצמו בשעות שהדחפים והיצרים שולטים עליו וישתדל להחליט את החלטותיו, משכל בריא ולא מדחפים, כעסים ויצרים ודברים אשר אינם בריאים.
הקב"ה יזכנו ללכת בדרכו לקיים מצוותיו ולעובדו בלבב שלם ובאמת.
מגזין אשדוד
צריך האדם לדעת, החיים עם בני המשפחה, עם החברים ובכל עניין, הם, להבדיל, כמו בנק. כשעושה האדם טוב, הינו כמפקיד כסף וכשפוגע ועושה רע הוא כמושך. אם ההפקדות והמשיכות, אינן תואמות, לבסוף מפסיד האדם והמקום ההוא נסגר בפניו.
ואם ימשיך וינהג כך, בעוד כמה מקומות בעוד כמה פעמים, הרבה מן העולם יהיו חסומים לפניו.
לכן, ישתדל האדם, בכול כוחו, להיות ביתרון בכול עת, עם אנשי ביתו, עם ידידיו, עם אוהביו עם שותפיו ישתדל להיות ביתרה גדולה כל הימים. ולפעמים יזכור האדם, שיכול במשיכה אחת ובמעשה אחד, למשוך ולקלקל ולהרוס כל אשר בנה במשך שנים רבות.
כך גם עם הקב"ה, כמה שמרחיב ומגדיל האדם את חסדו, מעשה המצוות אשר עושה, את הטוב אשר גומל, היתרון שלו, גדול והזכות שלו מרובה.
מובא מעשה בספרים הקדמונים, על איש עשיר אשר בתים רבים היו לו, אך כעסו גדול היה ולא היה שום אדם, אשר היה מחזיק מעמד בנכסיו יותר מימים מספר; היה רב וצועק, פוגע ומעליב ומשליך את האנשים מביתו.
אחרי שנים רבות, ששום אדם, לא החזיק מעמד אצל ועשיר גדול, בא לגור באחד מנכסיו והאריך שם ימים רבים. אחרי שנים רבות, באו ושאלו את אותו עשיר איך אפשר במקום שכולם נכשלו אתה הצלחת וימים רבים גרת בביתו? ענה ואמר להם: גם אליי היה בא, כועס, צועק מבזה, אך לי יש דברים רבים בביתי ועד שהייתי מתחיל לאסוף אותם ולסדר אותם לצאת מביתו, היה מתחרט, חוזר בו ומבקש להסתדר עימי. כול האנשים, אשר קדמו לי, לא היה להם רכוש מרובה בבית ולכן, מיד כשכעס היה מגרש אותם והיו הולכים, אני לא כך ולכן כך יכולתי להאריך ימים רבים.
כך ידע האדם, ככול שרכושו הרוחני ורכושו הנפשי עם קרוביו, אוהביו וידידו מתרבה, כך יש לו אורך חיים ארוך יותר בכל עניין. לכן, מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה -" טוב שם משמן טוב".
אין מעשה טוב, אשר עושה האדם, שלא עומד איתו או יעמוד איתו בעתיד, וכל מעשיך בספר נכתבים. וגם כשרואה האדם, שעשה טוב ואינו רואה תועלת ואפילו ח"ו נראה לו שההפך קרה לו ונזק נהיה לו, לא יפול ברוחו, ימתין ויחכה כי אין דבר שאין לו שעה.
אך ישים מול עיניו, בכל עת ובכל זמן, שהפזיזות והנמהרות, החורבן הגדול ביותר בחיי האדם. כל דבר אשר עושה האדם בפזיזות, הרס וחורבן יהיה אחריתו.
וכך כל הדיירים, אשר דרו בביתו של הכעסן עזבו מהר וזה, שהמתין כמה ימים, לארוז את חפציו, בזמן הזה כעסו וקצפו של בעל הכעס עבר וירד לו.
וכך מובא בספרים הקדושים, על איש פשוט שנשא אישה ואחרי כמה חודשים לאחר החתונה ראו שפרנסתם קשה מנשוא, החליטו שהבעל יקח את מקל הנדודים וילך לנדוד, מעיר לעיר וממדינה למדינה, להביא את פרנסת המשפחה. וידעו שמסע זה יכול לקחת שנים מרובות.
בצר להם, החליטו, שאין עצה ואין תבונה אלה לקום ולעשות זאת.
נפרדו בכאב, הבעל הלך לדרכו.
בדרך לא דרך, האישה חיזקה את בעלה שתשמור את כל אשר צריך לשמור.שנים עברו ואחרי כעשרים שנה, חזר עם רכוש מרובה למשפחתו, אחרי שלא היה שום קשר עם בני משפחתו. לפני שנכנס בהתרגשות לביתו, שמע את אישתו מדברת עם איש זר. כעס, כעס גדול וחמתו בערה בו, הוציא את חרבו ורצה להיכנס להכות את שניהם למיתה בחרבו. רגע לפני שעשה זאת, נזכר בצוואת אביו לפני מותו לעולם אל תיקח החלטה, עד אשר תישן לילה עם המחשבה על מעשיך, האם טובים או לא ? החזיר את חרבו לנרתיקו ואמר אמתין עד מחר בבוקר ואז אנקום את נקמתי - ישב ועצר ובלם את כעסו ומאחורי החלון שומע אותם מדברים ובתוך הדיבור שומע את אישתו אומרת לאדם הזה, כמה צער יש בליבי על אביך, אילו ידע, לפני שיצא לנדוד בשביל פרנסתנו, לביטחון לחיינו לעת זיקנה, שהרה אני ודאי היה בא מהר ומחתן אותך ושמח בך שמחה גדולה. כששמע אותו אדם, את המילים הללו כחרב נדקרה בליבו, אם בכעסו היה נכנס ועושה את אשר רצה לעשות, היה הורג את בנו חמודו ואת אישתו, אשר מסרה נפש על בנה בצער ובעינוי הנפש ובעניות מרובה .
לכן יזהר וישמר האדם, לעצור ולמנוע את עצמו מדחפים וכעסים ויעצור קמעה ואז ודאי הרבה מהטעויות ומהשיגיונות, אשר מצטער עליהם בחיים, לא יצטרך להגיע, להתעצב, ולהצטער.
נכנסים אנו ומתקרבים לימי הרחמים והסליחות זה הזמן להרבות במעשים טובים וללמוד לעצור ולחסום את עצמו בשעות שהדחפים והיצרים שולטים עליו וישתדל להחליט את החלטותיו, משכל בריא ולא מדחפים, כעסים ויצרים ודברים אשר אינם בריאים.
הקב"ה יזכנו ללכת בדרכו לקיים מצוותיו ולעובדו בלבב שלם ובאמת.
ידיעות אשדוד
שבוע טוב וראש חודש טוב! הנה תמוז, מסמן על תחילת הימים הנוראיים. כאדם, אשר עומד, בפני משפט קשה, משפט של חיים וכאשר, מקבל את המכתב הראשון מבית המשפט, המודיעו על יום המשפט, אימה וחרדה אוחזים באדם. ראש חודש תמוז, זהו המכתב הראשון; תמוז ראשי תיבות: זמן תשובה ממשש ובא ואחרי כן, בא מכתב שני, ראש חודש אב, ראשי תיבות, אלול בא. חודש אלול מתחיל, עומק הדין, ראש השנה, המשפט וכו'. יום הכיפורים, חרדת הדין וכו', הושענא רבה, השלוחים יוצאים לבצע את גזרי הדין. אם כך, היום, קיבלנו את ההודעה הראשונה מבית דין של מעלה ומי שחכם, לא מחכה לרגע האחרון, מייד, בכל כוחו, אוסף זכויות, אוסף מעשים טובים ומכין את עצמו, עם ראיות, ליום הדין, אשר כולנו רוצים לצאת בו זכאים. בכל עת, אשר עולה בליבנו עניין התשובה, חושבים אנו בנפשנו, יש כמה סוגים של תשובה: 1) אדם, שגילו דוחף אותו לעשות תשובה, רואה שעברו עליו ימיו ומתקרב לתשובה; 2) אדם, שכל סביבתו התקרבה בתשובה, גם הוא נסחף, עם כולם ושב בתשובה; 3) אדם, אשר מרגיש בערה ודחף נפשי חזק ביותר, המקרבו לתשובה; 4) אדם, אשר, מבחינה שכלית, חוקר ודורש ומגיע לאמונה בהשם; בכל אחת מן הדרכים האלו, יש מעלות, אך אנו, נמצאים בזמנים לא פשוטים, אשר קלו כל הקיצים ואני, כאדם, אשר אם לא יעלה לעגלה ברגע זה, יפסיד את העגלה. גיל, חברה, הארה משמיים, שכל, כל אלו דרכים לזמנים כתיקונם. אנו נמצאים בדור ובזמן, אשר, כל דחייה וכל עיכוב, מסוכן הוא, גם לפרט וגם לכלל ודברי חז"ל, מתחדדים ומובנים יותר, בדור הזה: לעולם, יראה האדם, את האדם כמו, חציו זכאי וחציו חייב. עשה מעשה טוב אחד, גרם לעולם כף זכות, מעשה רע אחד, דן את העולם לכף חובה. ביד האדם הפרטי, להוביל את העולם, לשבט או לחסד. צריכים אנו לדעת, בדרך התשובה, לא קורים ניסים, הכל ביידי שמיים, חוץ מיראת שמיים. אין נס, שפתאום, יוביל את האדם להיות צדיק, אם לא יעמול האדם ויעבוד על עצמו, רגע רגע, שעה שעה, יום יום, לא יוכל להגיע, למה שהקב"ה מצפה מאיתנו. אין עבירה קטנה ועבירה גדולה. כל עבירה היא עבירה, כל מעשה לא טוב הוא גרוע ולא טוב. חשבנו בשבת קודש, למשול, מעשה לא טוב, ללכלוך, אשר נכנס לעין, אין הבדל בין לכלוך קטן ולכלוך גדול; כל שערה, ולו הדקה ביותר, הנכנסת לעין, מפריעה היא מאוד, ומשבשת את כל חיי האדם; עוד שערה, עוד לכלוך, עוד אבק, לעם שלנו וכמה צער ויגון יש בשמיים ולנשמה שלו. אנשים מחפשים שקט ומזור לנפשם. מגיעים אלינו הורים שבוכים ודואגים לבניהם, אשר נסעו למרחקים ושואלים אנו: מדוע נסעו? מה מחפשים? התשובה: מחפשים שקט ומחפשים את נפשם. השקט, נמצא בתוכנו, לא נמצא באף מקום, אם נדע איך ליישר את חיינו, נמצא את המזור לנפשנו. לפני שנים רבות, ראינו בהקדמה, לאחד הספרים, משל לנפש ולהיהודי, אשר לא מוצא שקט לנפשו, על בן מלך מעודן ומפונק, שיצא לציד עם אחד מעבדי אביו ביער. הלכו וטעו בעבותות היער. כאשר ירד הלילה ולא מצאו את הדרך חזרה, חיפשו מקום בטוח ושכבו על הקרקע והלכו לישון. בן המלך, לא יכל להירדם, העבד, מייד נרדם. בבוקר, אמר בן המלך לעבד: כל הלילה לא יכולתי לישון. כשהגיעו לפני המלך, סיפרו למלך, כל אשר היה עימם. אמר המלך: העבד רגיל כל חייו, לישון על הקרקע, ברגע אחד נרדם. בן המלך, שרגיל לישון בתפנוקי בן מלכים, לא יכל לישון. כך גם נשמת יהודי, אנו רגילים לכרית ולמיטה, אשר הנפש שלנו התרגלה בה, מאברהם, יצחק ויעקב, ממתן תורה ומאבות אבותינו ולעולם, לא נוכל לישון כעם אחר, ולמצוא מזור לנפשנו, כאומה אחרת. אם לא ישנים בכרית ובמיטה הרגילה של אבותינו, מדורי דורות, לעולם לא מוצאים שקט נפשי. אנשים מנסים לברוח מהאמת, מחפשים דרכים לשמח את נפשם, אך הנפש, לא תהיה שמחה. זה כמו אדם, אשר חולה בדלקת ושותה כדור לכאבים, כנגד הדלקת. אולי הכאב יעבור, אבל הוא לא יתרפא, צריך לטפל בדלקת, בדרך שמטפלים בה, לא בדרך של הרגעה לנפש, יש דרך, איך מטפלים בה. כמו שאנשים, נזהרים היום באכילה, לשמור על בריאותם, כך יש גם בריאות הנפש, כאשר אדם שומע דברים לא הגונים, רואה דברים לא טובים, מדבר דברים לא ישרים, נפשו נהיית חולה - כך הנפש נהיית חולה ואדם נופל לעצבות, לייאוש, למחלוקת ולחוסר הערכה עצמית. שורש הכל, מנפש חולה. לא מצאנו באף חיה ובאף עוף, מידת השיעמום, רק בבני אדם ומדוע? משום שהחיות והעופות, מתנהגים, בדרך אשר צריכים להתנהג בני אדם, לא מתנהגים, בדרך הבריאה, אשר הקב"ה ברא את האדם. לכן, ימים אלה, מתחיל זמן תיקון הנפש, זמן של התבוננות. י"ז בתמוז, מתחיל הזמן הקשה של עם ישראל, זמן שנחרב ביתינו, זמן שכל הצרות הקשות קרו בו לעם ישראל - חטא מרגלים וכו'. נשתדל לבנות בנפשנו, בניין עדי עד ולברוא את המקדש שבתוכנו בנוי ומשוכלל, שיהיה משכן לשכינה ולתחילת בניין בית המקדש. שנזכה, כולנו, לנחת ולגאולה שלמה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו. בית הרב. בברכה,
ידיעות אשדוד
שבוע טוב וראש חודש טוב! הנה תמוז, מסמן על תחילת הימים הנוראיים. כאדם, אשר עומד, בפני משפט קשה, משפט של חיים וכאשר, מקבל את המכתב הראשון מבית המשפט, המודיעו על יום המשפט, אימה וחרדה אוחזים באדם. ראש חודש תמוז, זהו המכתב הראשון; תמוז ראשי תיבות: זמן תשובה ממשש ובא ואחרי כן, בא מכתב שני, ראש חודש אב, ראשי תיבות, אלול בא. חודש אלול מתחיל, עומק הדין, ראש השנה, המשפט וכו'. יום הכיפורים, חרדת הדין וכו', הושענא רבה, השלוחים יוצאים לבצע את גזרי הדין. אם כך, היום, קיבלנו את ההודעה הראשונה מבית דין של מעלה ומי שחכם, לא מחכה לרגע האחרון, מייד, בכל כוחו, אוסף זכויות, אוסף מעשים טובים ומכין את עצמו, עם ראיות, ליום הדין, אשר כולנו רוצים לצאת בו זכאים. בכל עת, אשר עולה בליבנו עניין התשובה, חושבים אנו בנפשנו, יש כמה סוגים של תשובה: 1) אדם, שגילו דוחף אותו לעשות תשובה, רואה שעברו עליו ימיו ומתקרב לתשובה; 2) אדם, שכל סביבתו התקרבה בתשובה, גם הוא נסחף, עם כולם ושב בתשובה; 3) אדם, אשר מרגיש בערה ודחף נפשי חזק ביותר, המקרבו לתשובה; 4) אדם, אשר, מבחינה שכלית, חוקר ודורש ומגיע לאמונה בהשם; בכל אחת מן הדרכים האלו, יש מעלות, אך אנו, נמצאים בזמנים לא פשוטים, אשר קלו כל הקיצים ואני, כאדם, אשר אם לא יעלה לעגלה ברגע זה, יפסיד את העגלה. גיל, חברה, הארה משמיים, שכל, כל אלו דרכים לזמנים כתיקונם. אנו נמצאים בדור ובזמן, אשר, כל דחייה וכל עיכוב, מסוכן הוא, גם לפרט וגם לכלל ודברי חז"ל, מתחדדים ומובנים יותר, בדור הזה: לעולם, יראה האדם, את האדם כמו, חציו זכאי וחציו חייב. עשה מעשה טוב אחד, גרם לעולם כף זכות, מעשה רע אחד, דן את העולם לכף חובה. ביד האדם הפרטי, להוביל את העולם, לשבט או לחסד. צריכים אנו לדעת, בדרך התשובה, לא קורים ניסים, הכל ביידי שמיים, חוץ מיראת שמיים. אין נס, שפתאום, יוביל את האדם להיות צדיק, אם לא יעמול האדם ויעבוד על עצמו, רגע רגע, שעה שעה, יום יום, לא יוכל להגיע, למה שהקב"ה מצפה מאיתנו. אין עבירה קטנה ועבירה גדולה. כל עבירה היא עבירה, כל מעשה לא טוב הוא גרוע ולא טוב. חשבנו בשבת קודש, למשול, מעשה לא טוב, ללכלוך, אשר נכנס לעין, אין הבדל בין לכלוך קטן ולכלוך גדול; כל שערה, ולו הדקה ביותר, הנכנסת לעין, מפריעה היא מאוד, ומשבשת את כל חיי האדם; עוד שערה, עוד לכלוך, עוד אבק, לעם שלנו וכמה צער ויגון יש בשמיים ולנשמה שלו. אנשים מחפשים שקט ומזור לנפשם. מגיעים אלינו הורים שבוכים ודואגים לבניהם, אשר נסעו למרחקים ושואלים אנו: מדוע נסעו? מה מחפשים? התשובה: מחפשים שקט ומחפשים את נפשם. השקט, נמצא בתוכנו, לא נמצא באף מקום, אם נדע איך ליישר את חיינו, נמצא את המזור לנפשנו. לפני שנים רבות, ראינו בהקדמה, לאחד הספרים, משל לנפש ולהיהודי, אשר לא מוצא שקט לנפשו, על בן מלך מעודן ומפונק, שיצא לציד עם אחד מעבדי אביו ביער. הלכו וטעו בעבותות היער. כאשר ירד הלילה ולא מצאו את הדרך חזרה, חיפשו מקום בטוח ושכבו על הקרקע והלכו לישון. בן המלך, לא יכל להירדם, העבד, מייד נרדם. בבוקר, אמר בן המלך לעבד: כל הלילה לא יכולתי לישון. כשהגיעו לפני המלך, סיפרו למלך, כל אשר היה עימם. אמר המלך: העבד רגיל כל חייו, לישון על הקרקע, ברגע אחד נרדם. בן המלך, שרגיל לישון בתפנוקי בן מלכים, לא יכל לישון. כך גם נשמת יהודי, אנו רגילים לכרית ולמיטה, אשר הנפש שלנו התרגלה בה, מאברהם, יצחק ויעקב, ממתן תורה ומאבות אבותינו ולעולם, לא נוכל לישון כעם אחר, ולמצוא מזור לנפשנו, כאומה אחרת. אם לא ישנים בכרית ובמיטה הרגילה של אבותינו, מדורי דורות, לעולם לא מוצאים שקט נפשי. אנשים מנסים לברוח מהאמת, מחפשים דרכים לשמח את נפשם, אך הנפש, לא תהיה שמחה. זה כמו אדם, אשר חולה בדלקת ושותה כדור לכאבים, כנגד הדלקת. אולי הכאב יעבור, אבל הוא לא יתרפא, צריך לטפל בדלקת, בדרך שמטפלים בה, לא בדרך של הרגעה לנפש, יש דרך, איך מטפלים בה. כמו שאנשים, נזהרים היום באכילה, לשמור על בריאותם, כך יש גם בריאות הנפש, כאשר אדם שומע דברים לא הגונים, רואה דברים לא טובים, מדבר דברים לא ישרים, נפשו נהיית חולה - כך הנפש נהיית חולה ואדם נופל לעצבות, לייאוש, למחלוקת ולחוסר הערכה עצמית. שורש הכל, מנפש חולה. לא מצאנו באף חיה ובאף עוף, מידת השיעמום, רק בבני אדם ומדוע? משום שהחיות והעופות, מתנהגים, בדרך אשר צריכים להתנהג בני אדם, לא מתנהגים, בדרך הבריאה, אשר הקב"ה ברא את האדם. לכן, ימים אלה, מתחיל זמן תיקון הנפש, זמן של התבוננות. י"ז בתמוז, מתחיל הזמן הקשה של עם ישראל, זמן שנחרב ביתינו, זמן שכל הצרות הקשות קרו בו לעם ישראל - חטא מרגלים וכו'. נשתדל לבנות בנפשנו, בניין עדי עד ולברוא את המקדש שבתוכנו בנוי ומשוכלל, שיהיה משכן לשכינה ולתחילת בניין בית המקדש. שנזכה, כולנו, לנחת ולגאולה שלמה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו. בית הרב. בברכה,
מגזין אשדוד
שבוע טוב וראש חודש טוב! הנה תמוז, מסמן על תחילת הימים הנוראיים. כאדם, אשר עומד, בפני משפט קשה, משפט של חיים וכאשר, מקבל את המכתב הראשון מבית המשפט, המודיעו על יום המשפט, אימה וחרדה אוחזים באדם. ראש חודש תמוז, זהו המכתב הראשון; תמוז ראשי תיבות: זמן תשובה ממשש ובא ואחרי כן, בא מכתב שני, ראש חודש אב, ראשי תיבות, אלול בא. חודש אלול מתחיל, עומק הדין, ראש השנה, המשפט וכו'. יום הכיפורים, חרדת הדין וכו', הושענא רבה, השלוחים יוצאים לבצע את גזרי הדין. אם כך, היום, קיבלנו את ההודעה הראשונה מבית דין של מעלה ומי שחכם, לא מחכה לרגע האחרון, מייד, בכל כוחו, אוסף זכויות, אוסף מעשים טובים ומכין את עצמו, עם ראיות, ליום הדין, אשר כולנו רוצים לצאת בו זכאים. בכל עת, אשר עולה בליבנו עניין התשובה, חושבים אנו בנפשנו, יש כמה סוגים של תשובה: 1) אדם, שגילו דוחף אותו לעשות תשובה, רואה שעברו עליו ימיו ומתקרב לתשובה; 2) אדם, שכל סביבתו התקרבה בתשובה, גם הוא נסחף, עם כולם ושב בתשובה; 3) אדם, אשר מרגיש בערה ודחף נפשי חזק ביותר, המקרבו לתשובה; 4) אדם, אשר, מבחינה שכלית, חוקר ודורש ומגיע לאמונה בהשם; בכל אחת מן הדרכים האלו, יש מעלות, אך אנו, נמצאים בזמנים לא פשוטים, אשר קלו כל הקיצים ואני, כאדם, אשר אם לא יעלה לעגלה ברגע זה, יפסיד את העגלה. גיל, חברה, הארה משמיים, שכל, כל אלו דרכים לזמנים כתיקונם. אנו נמצאים בדור ובזמן, אשר, כל דחייה וכל עיכוב, מסוכן הוא, גם לפרט וגם לכלל ודברי חז"ל, מתחדדים ומובנים יותר, בדור הזה: לעולם, יראה האדם, את האדם כמו, חציו זכאי וחציו חייב. עשה מעשה טוב אחד, גרם לעולם כף זכות, מעשה רע אחד, דן את העולם לכף חובה. ביד האדם הפרטי, להוביל את העולם, לשבט או לחסד. צריכים אנו לדעת, בדרך התשובה, לא קורים ניסים, הכל ביידי שמיים, חוץ מיראת שמיים. אין נס, שפתאום, יוביל את האדם להיות צדיק, אם לא יעמול האדם ויעבוד על עצמו, רגע רגע, שעה שעה, יום יום, לא יוכל להגיע, למה שהקב"ה מצפה מאיתנו. אין עבירה קטנה ועבירה גדולה. כל עבירה היא עבירה, כל מעשה לא טוב הוא גרוע ולא טוב. חשבנו בשבת קודש, למשול, מעשה לא טוב, ללכלוך, אשר נכנס לעין, אין הבדל בין לכלוך קטן ולכלוך גדול; כל שערה, ולו הדקה ביותר, הנכנסת לעין, מפריעה היא מאוד, ומשבשת את כל חיי האדם; עוד שערה, עוד לכלוך, עוד אבק, לעם שלנו וכמה צער ויגון יש בשמיים ולנשמה שלו. אנשים מחפשים שקט ומזור לנפשם. מגיעים אלינו הורים שבוכים ודואגים לבניהם, אשר נסעו למרחקים ושואלים אנו: מדוע נסעו? מה מחפשים? התשובה: מחפשים שקט ומחפשים את נפשם. השקט, נמצא בתוכנו, לא נמצא באף מקום, אם נדע איך ליישר את חיינו, נמצא את המזור לנפשנו. לפני שנים רבות, ראינו בהקדמה, לאחד הספרים, משל לנפש ולהיהודי, אשר לא מוצא שקט לנפשו, על בן מלך מעודן ומפונק, שיצא לציד עם אחד מעבדי אביו ביער. הלכו וטעו בעבותות היער. כאשר ירד הלילה ולא מצאו את הדרך חזרה, חיפשו מקום בטוח ושכבו על הקרקע והלכו לישון. בן המלך, לא יכל להירדם, העבד, מייד נרדם. בבוקר, אמר בן המלך לעבד: כל הלילה לא יכולתי לישון. כשהגיעו לפני המלך, סיפרו למלך, כל אשר היה עימם. אמר המלך: העבד רגיל כל חייו, לישון על הקרקע, ברגע אחד נרדם. בן המלך, שרגיל לישון בתפנוקי בן מלכים, לא יכל לישון. כך גם נשמת יהודי, אנו רגילים לכרית ולמיטה, אשר הנפש שלנו התרגלה בה, מאברהם, יצחק ויעקב, ממתן תורה ומאבות אבותינו ולעולם, לא נוכל לישון כעם אחר, ולמצוא מזור לנפשנו, כאומה אחרת. אם לא ישנים בכרית ובמיטה הרגילה של אבותינו, מדורי דורות, לעולם לא מוצאים שקט נפשי. אנשים מנסים לברוח מהאמת, מחפשים דרכים לשמח את נפשם, אך הנפש, לא תהיה שמחה. זה כמו אדם, אשר חולה בדלקת ושותה כדור לכאבים, כנגד הדלקת. אולי הכאב יעבור, אבל הוא לא יתרפא, צריך לטפל בדלקת, בדרך שמטפלים בה, לא בדרך של הרגעה לנפש, יש דרך, איך מטפלים בה. כמו שאנשים, נזהרים היום באכילה, לשמור על בריאותם, כך יש גם בריאות הנפש, כאשר אדם שומע דברים לא הגונים, רואה דברים לא טובים, מדבר דברים לא ישרים, נפשו נהיית חולה - כך הנפש נהיית חולה ואדם נופל לעצבות, לייאוש, למחלוקת ולחוסר הערכה עצמית. שורש הכל, מנפש חולה. לא מצאנו באף חיה ובאף עוף, מידת השיעמום, רק בבני אדם ומדוע? משום שהחיות והעופות, מתנהגים, בדרך אשר צריכים להתנהג בני אדם, לא מתנהגים, בדרך הבריאה, אשר הקב"ה ברא את האדם. לכן, ימים אלה, מתחיל זמן תיקון הנפש, זמן של התבוננות. י"ז בתמוז, מתחיל הזמן הקשה של עם ישראל, זמן שנחרב ביתינו, זמן שכל הצרות הקשות קרו בו לעם ישראל - חטא מרגלים וכו'. נשתדל לבנות בנפשנו, בניין עדי עד ולברוא את המקדש שבתוכנו בנוי ומשוכלל, שיהיה משכן לשכינה ולתחילת בניין בית המקדש. שנזכה, כולנו, לנחת ולגאולה שלמה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו. בית הרב. בברכה,
ידיעות אשדוד
יהודי, צריך לחזק את עצמו ולילך ממצוה למצוה ומעשה טוב, למעשה שני טוב וכן הלאה.
והנה, יקשה האדם, מהיכן אני יודע שמעשה אשר עשיתי טוב הוא, אולי אינו מושלם, אולי אינו עושה נחת להקב"ה? אלא, כאשר האדם עושה מעשה טוב ומיד אחרי כן, בא לפניו מעשה שני טוב, סימן, שגם הראשון היה טוב וכן הלאה, נהיה שזור אחד לשני, ואם אדם עושה מעשה, אך אינו רואה, המשך של עוד מעשים טובים, הבאים לקראתו, סימן שהמעשה האחרון אשר עשה, אינו מושלם וזה "ילכו מחיל אל חיל"
כאשר חיל ראשון, טוב ואמיתי ומושלם, בא החיל השני, טוב ממנו וכך, עולה האדם במעלות ומידות טובות ומצוות ומעשים טובים.
ידיעות אשדוד
יהודי, צריך לחזק את עצמו ולילך ממצוה למצוה ומעשה טוב, למעשה שני טוב וכן הלאה.
והנה, יקשה האדם, מהיכן אני יודע שמעשה אשר עשיתי טוב הוא, אולי אינו מושלם, אולי אינו עושה נחת להקב"ה? אלא, כאשר האדם עושה מעשה טוב ומיד אחרי כן, בא לפניו מעשה שני טוב, סימן, שגם הראשון היה טוב וכן הלאה, נהיה שזור אחד לשני, ואם אדם עושה מעשה, אך אינו רואה, המשך של עוד מעשים טובים, הבאים לקראתו, סימן שהמעשה האחרון אשר עשה, אינו מושלם וזה "ילכו מחיל אל חיל"
כאשר חיל ראשון, טוב ואמיתי ומושלם, בא החיל השני, טוב ממנו וכך, עולה האדם במעלות ומידות טובות ומצוות ומעשים טובים.
ידיעות אשדוד
יהודי, צריך לחזק את עצמו ולילך ממצוה למצוה ומעשה טוב, למעשה שני טוב וכן הלאה.
והנה, יקשה האדם, מהיכן אני יודע שמעשה אשר עשיתי טוב הוא, אולי אינו מושלם, אולי אינו עושה נחת להקב"ה? אלא, כאשר האדם עושה מעשה טוב ומיד אחרי כן, בא לפניו מעשה שני טוב, סימן, שגם הראשון היה טוב וכן הלאה, נהיה שזור אחד לשני, ואם אדם עושה מעשה, אך אינו רואה, המשך של עוד מעשים טובים, הבאים לקראתו, סימן שהמעשה האחרון אשר עשה, אינו מושלם וזה "ילכו מחיל אל חיל"
כאשר חיל ראשון, טוב ואמיתי ומושלם, בא החיל השני, טוב ממנו וכך, עולה האדם במעלות ומידות טובות ומצוות ומעשים טובים.
מגזין אשדוד
יהודי, צריך לחזק את עצמו ולילך ממצוה למצוה ומעשה טוב, למעשה שני טוב וכן הלאה.
והנה, יקשה האדם, מהיכן אני יודע שמעשה אשר עשיתי טוב הוא, אולי אינו מושלם, אולי אינו עושה נחת להקב"ה? אלא, כאשר האדם עושה מעשה טוב ומיד אחרי כן, בא לפניו מעשה שני טוב, סימן, שגם הראשון היה טוב וכן הלאה, נהיה שזור אחד לשני, ואם אדם עושה מעשה, אך אינו רואה, המשך של עוד מעשים טובים, הבאים לקראתו, סימן שהמעשה האחרון אשר עשה, אינו מושלם וזה "ילכו מחיל אל חיל"
כאשר חיל ראשון, טוב ואמיתי ומושלם, בא החיל השני, טוב ממנו וכך, עולה האדם במעלות ומידות טובות ומצוות ומעשים טובים.
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
|
|
|
|
